דני שושן הוא אחד מזמרי הרוק הטובים, המשובחים והמוכשרים שיש במוסיקה הישראלית, החל משנות ה-60 וה-70 בהן שימש סולנן של כמה מלהקות הקצב המובילות בישראל: "הנסיכים", "האריות" ו-"הצ'רצ'ילים", שגם זכתה להצלחה רבה באנגליה בתחילת הסבנטיז תחת השם Jericho Jones ועד היום כחלק מההרכב "אפטר מידנייט".
שושן מעולם לא "נכנע" לתכתיבי האופנה והמיינסטרים והקליט לא מעט אלבומים מצוינים ("מלך אבוד", "חיי כמו סרט") שאמנם לא זכו להערכה הראויה (שלא בצדק) אך סימלו את התמדתו ואת היותו רוקר אמיתי שלא מוותר אף פעם וכן, כמו הקלישאה : "אף פעם לא מבוגר בשביל רוקנרול".
מה אתה עושה בימים אלה?
"בשנים האחרונות אני מופע במסגרת הטריו 'אפטר מידנייט' שפועל כבר שמונה שנים וחברים בו המתופף אלי חדד, הגיטריסט משה דוידסון ואנוכי כבסיסט וכזמר. יש לנו אהבה משותפת למוסיקה ולאותם הסגנונות. אנחנו משלימים אחד את השני והכימיה המוסיקלית והחברית בינינו נהדרת. ביחד שלושתנו מגיעים לסאונד הדומה לזה של להקת 'קרים' אליו אנחנו מגיעים בהרמוניות נהדרות. אני פשוט 'מת' על ההרכב הזה".
כבסיסט, מה הקו המנחה אותך?
"בתור בסיסט, התפקיד שלי הוא לנגן בשיר המסוים, בין אם הוא מקורי או גרסת כיסוי, בצורה ששמה במרכז העניין את השיר. תפקיד הבס הוא להשלים ולתת את הדחיפה למלודיה ולשיר. אני מנגן לטובת השיר ולא לטובת עצמי. הבס הוא כלי מרכזי מאד במוסיקה, אני קורא לו 'הנשמה' שבשיר".
אגב, למה הגעת לבס דווקא?
"הבס הוא אהבת חיי הראשונה. אמנם התחלתי את הדרך כגיטריסט אבל הבס השתלב בחיי יותר מאוחר, עוד כשגרתי בבית הוריי ביהוד, כששמעתי את פול מקרטני מנגן ב'ביטלס'. אתה שומע תפקיד של בס שהוא מלודיה שלמה בפני עצמה. ישבתי בחדר הוריי ובמשך שנתיים למדתי לנגן בס ולשיר בו זמנית, אלו שני כלי נגינה שונים: הבס והקול. זה לא היה קל להגיע לנקודת איזון אבל הצלחתי וברגע שתופסים את העניין – מתרגלים".
מתגעגע לפעמים לשנים ההן של להקות הקצב?
"אם אני מתגעגע? בדברים מסוימים כן, קודם כל הייתי צעיר ויפה (צוחק), אבל הייתה יותר מוסיקה באוויר ויותר רוקנ'רול. קפצנו וניגנו ממועדון למועדון בלי הפסקה והיה לנו אמרגן, חיים סבן, שלא נתן לנו לנוח. היום יש יותר די ג'יי ומוסיקת עולם. אז הייתה אווירה של רוקנ'רול".
מה אתה חושב על הדור הצעיר של הבסיסטים?
"כיום יש גבולות טכניים אינסופיים לבס, אבל זה לא מה שמעניין אותי, מה שכן מעניין אותי זה לשמוע את הנשמה בוקעת מהבס. בסיסטים שמנגנים באופן טכני פחות מרגשים אותי, לעומת הבסיסטים הישנים. תשמע את נגינת הבס בשירי 'סול' שהיו פעם – יש שם בס מעולה. יש היום בסיסטים נהדרים ומגניבים, אבל זה משהו רגעי שאתה מפגין יכולת. אין כמו הבס הישן".
מה עם חומרים חדשים? עובד על משהו?
"כן, יש לא מעט חומרים חדשים שאני עובד עליהם ומקווה בקרוב להוציאם לאור".
מהי חשיבות איגוד המוסיקאים ועילם לדעתך?
"חשיבות רבה מאד, זה משמעותי עבורנו כמוסיקאים לקבל תמלוגים על העבודה שלנו לאורך השנים. זה לא מובן מאליו. טוב שיש איגוד שדואג לנו".
* ההופעה הקרובה של להקת "אפטר מידנייט" תיערך ב-19 ביוני במועדון ה"פטיפון" בראשון לציון.
