בשנת 90' הלהקה עברה לישראל ואחרי שיר הבכורה שלה – "העוול", שלא עורר עניין תקשורתי, התגבש ההרכב שכלל את אוז (שירה וקלידים), פרמן (בס), רמי יוסיפוב (גיטרה) ואבינועם מרטון (תופים). בהכוונתו של המפיק דני רכט החלה הלהקה לעבוד על האלבום, שזכה להפקה מוסיקלית של אלון אולארצ'יק.

האלבום מנה 15 שירים, כשלמעט 3 שירים, אוז כתב והלחין את כולו. למרות שהאלבום נתפס כמכונן והציג לראשונה לראווה את ה-DNA של הלהקה, ששילבה בין רצינות ומורכבות לנונסנס,  בין מחאה להומור ובין מוסיקה מזרחית למערבית, הוא לא זכה להצלחה בזמן אמת אלא לקח לו זמן להגיע למעמד של "אלבום זהב" (עם מכירות של כ-22 אלף עותקים).

האלבום כלל את להיט הפריצה של "טיפקס" למיינסטרים – "הרבי ג'ו כפרה", שעורר הדים בקרב החוגים הדתיים, ובראשם הרב אמנון יצחק, שראו בשיר לעג לרבנים וליושב במרומים, על אף שאוז שלל את העניין והבהיר כי זהו שיר ביקורתי העוסק ברבנים שתמורת תשלום מבטיחים לקהל מאמיניהם לחולל עבורם ניסים ונפלאות. אגב, בפזמון של השיר ישנו קטע בסגנון חסידי המורכב מן המילים "אואואואו איי איי", אשר כחודשיים לפני יציאת השיר שימש כג'ינגל של מפלגת המפד"ל ("המפד"ל לימינך") כחלק מתעמולת הבחירות.

להיט נוסף מן האלבום, שסיפק ללהקה גם הופעת בכורה בתכנית "זהו זה!", היה "אני אוהב אותך", במקור של היוצר והזמר המרוקאי שייך מואיזו, שזכה לעיבוד קומוניקטיבי ופופי ולמעשה סימן את צלילי המהפכה שטיפקס הביאה לתעשיית המוסיקה המקומית.

בשנה לאחר מכן, 1993, טיפקס הוציאה את אלבומה השני – "האחרון בעשירון התחתון", שזכה להצלחה מסחררת ו"פוצץ" אותה בשוק עם הלהיטים "בתוך נייר עיתון", "זמנים קטנים" ו"עננה". אך כל זה לא היה אלמלא הסיפתח שקרה בקיץ 92'.