למעשה, ההיכרות של גלבץ ווירצברג החלה עוד באמצע שנות השישים כשגדלו יחד בבאר שבע ואף ניגנו בלהקת קצב ("הרווקים") במסגרתה ביצעו את שירי הביטלס. דרכיהם התפצלו, יחד עם נעוריהם, כשגלבץ עזב לחיפה, בעוד וירצברג מצדו, פנה ללהקה צבאית ושירת בצוות הווי חיל אוויר, כאשר עם שחרורו הפך למוסיקאי מבוקש. הקשר ביניהם שב להתהדק בשנת 1978 עת וירצברג התבקש לעבד שיר שהלחין גלבץ למילותיה של וולך – "שן דובי שן", שביצע אריאל זילבר בפסטיבל שירי הילדים התשיעי. במקור, אגב, השיר נקרא "הבובה של גוגול" ועסק בבובת מין.

החיבור המחודש בין השניים וההיכרות המעמיקה המשותפת לשיריה של וולך הולידו בלבם את הרעיון לפרויקט משותף שיורכב משיריה של המשוררת, תהליך הדרגתי ומלא בתעצומות נפש.

בשנת 1978 השניים נסעו לביתה של וולך בקריית אונו ופגשו בה לראשונה, כשהקליק היה ראשוני. "מאז בילינו אצל יונה מראשון עד חמישי ובילינו במחיצתה. בסופי שבוע היינו חוזרים הביתה ומלחינים, כל אחד לבד, שיר מספר שיריה. זה היה תהליך העבודה", סיפר לי וירצברג בראיון ב-2016. "בשלב מסוים התחלנו להופיע עם יונה במועדונים קטנים עם השירים, כשרוב הקהל שהגיע כלל בעיקר אנשים שקרובים לספרות. שם בעצם התחלנו להעביר להם את השירים".

לאט לאט ההופעות החלו להתמלא עד שהפכו לסנסציה. למרות שבתחילה אף חברת הפקה לא רצתה להסתכן ולתמוך בפרויקט אוונגרדי, המפיק אשר ביטנסקי הרים את הכפפה והשניים הקליטו את האלבום, כשלמעשה וירצברג מימן בתחילה את ההקלטות בעצמו (בטרם ביטנסקי נכנס לתמונה והושיט יד).

בהקלטת האלבום השתתפו, מלבד גלבץ (גיטרה אקוסטית ושירה) ווירצברג (גיטרות חשמליות, גיטרה קלאסית, קלידים, טמבורין, אפקטים ושירה) גם המוסיקאים אבנר קנר (פסנתר, פנדר), שלמה חממי (תופים וקונגס), אלון הלל (כלי הקשה), משה אנכוביץ (פעמונים סיניים), מורטון קם (חליל), מוטי דיכנה (גיטרה בס) ומיקי שביב (גיטרה בס).