במלאת 30 שנה למותו של המוסיקאי והגיטריסט האייקוני אריס סאן, מחלוצי המוסיקה הים תיכונית בישראל, חזרנו אל סיפורו והשפעתו על הפסקול המקומי
ההתאקלמות של סאן הייתה די מהירה: החוש העסקי שלו הוביל אותו ליפו, בה שהתה קהילת סלוניקאים חזקה והוא החל להופיע במועדון "אריאנה" בבעלות שמואל ברזילי. ברזילי אף ייעץ לו לאמץ את שם הבמה "אריס סאן". השמועות על הגיטריסט הצעיר והמוכשר שמנגן מוסיקה יוונית בגיטרה חשמלית ומשלב רוקנ'רול בשיטת נגינתו הייחודית נפוצו ברחבי הארץ וכולם רצו לראות את הפלא.
כדי להיכנס לקונצנזוס, סאן החליט באמצע שנות ה־60 להקליט שירים בעברית והפך לסופרסטאר בקנה מידה לאומי. במקביל, להיטיו היווניים "בום פם", "דאם דאם", "פפלומה" ועוד, היו הדבר הלוהט ביותר במוסיקה הישראלית, שעד אז לא ידעה איך לאכול את הדבר הזה שנקרא "ים־תיכוני".
"סאן ניגן נגד חוקי המוסיקה וזה הדבר העיקרי שלמדתי ממנו והושפעתי רבות", סיפר לי הגיטריסט יהודה קיסר, מפורצי הדרך של המוסיקה הים־תיכונית בסבנטיז. "הוא היה הראשון שהעז לקחת גיטרת רבע נפח, ולנגן עליה כאילו היא בוזוקי. זה היה פטנט שהוא המציא, והוא שילב בין רוק למוסיקה קלאסית ומוסיקה יוונית".
"הוא השפיע עלי בסגנון שירתו ובסגנון הנגינה שלו", סיפר לי הבוזוקאי והזמר סטלוס.
במקביל להצלחה המסחררת, סאן עלה לכותרות בשל רומן אסור שניהל מחוץ לנישואים עם הזמרת עליזה עזיקרי, שבשלב מסוים עזבה את בעלה השחקן ניסים עזיקרי ועברה להתגורר עם סאן, שאף כתב לה אלבום שלם שכלל להיטים כ"נערה ממש אוצר" ו"בחיים הכל עובר". הרומן הגיע לשיאו כשעזיקרי ילדה את בתם המשותפת – סאני.
כשהיא נולדה, פרסומו של סאן היה בעוכריו: נפוצו שמועות על גילויי אלימות שלו כלפי עזיקרי, על שריגל נגד ישראל ועוד ספקולציות שגרמו לו בסופו של דבר לעזוב את הארץ ב־1970 ולעבור לארצות הברית.
שנות ה־70 בניו יורק היו שנות הזוהר הגדולות של סאן. הוא חבש לראשו פאה נוכרית, הרכיב משקפי שמש צהובים ופתח את מועדון "סירוקו", שאירח את גדולי אמני העולם כאנתוני קווין ולואי ארמסטרונג, ובמשך עשור נחשב לסיפור הצלחה.
בשלב מסוים, למרות הצלחת המקום, החלו לבלות בו אנשי המאפיה הניו יורקית, מה שהוביל את ה-FBI לסמן את סאן, לפשוט על המועדון, לעצור אותו ולשפוט אותו למאסר באשמת ניסיון להדחת עד. אשמה אותה הכחיש בראיונות שונים.
עם שחרורו ניסה סאן לחזור לגדולתו: הוא חזר להופיע בחתונות; ניסה להקים מועדון חדש שנכשל; פתח עסקים שונים (חנות תקליטים, עסק למכירת עופות) שלא צלחו; ובשנת 1988 אף הקליט אלבום בעברית שניסה לקדמו בישראל – ללא הצלחה.
ב־1992 עבר לבודפשט והחל להופיע במועדון "קזבלנקה" בהונגריה. ערב אחד, כשחזר מהופעה, הוכה על ידי בריונים וידו נשברה. הוא הובהל לבית חולים וכעבור ימים ספורים נפטר, לטענת הרופאים כתוצאה מדום לב.
"אריס סאן היה האומן הגדול של המוסיקה היוונית בישראל, ובסוף שנות ה־60, לפני שעזב, היה האומן שמכר הכי הרבה תקליטים בארץ, למרות שלא השמיעו אותו ברדיו", אמר לי פעם ד"ר עודד ארז, חוקר מוסיקה פופולרית ומרצה בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, שמתמחה בהיסטוריה של המוסיקה היוונית בישראל. "סוד הקסם שלו הוא קודם כל בהילה הקוסמופוליטית, השיקית והמודרנית, החזות והגיטרה החשמלית, הקשרים עם הבוהמה התל אביבית ועם הגנרלים והפוליטיקאים. אריס היה איש עסקים באינסטינקט שלו, שניהל את הקריירה כך שכולם היו מרוצים, ובמובן הזה הוא היה גשר לכל הקבוצות בחברה הישראלית".
