קשה לתפוס את אילן שס לשיחה. לא כי הוא לא מעוניין להתראיין, ההיפך הוא הנכון, אלא כי הוא כל כך עסוק עד כי אפילו לא נשם לרווחה לחגוג את יום הולדתו ה-60 שחלה בשבוע האחרון. בין אולפן לאולפן, הופעה להופעה והפקה להפקה הוא מג'נגל את כישרונו על שלל אספקטים מוסיקליים, כפי שהוא עושה נאמנות בארבעת העשורים האחרונים.
"אני עובד מאד מהר, לכן הגעתי לגיל 60 הרבה לפני הזמן", אומר בהומור אופייני. "אני סופר את הגיל בשיטה הבינארית – 1 או 0, חי או מת. וכשאני לא יוצר, אני במילא לא באמת חי".
בקורונה לא כל כך עבדת, כמו כל התעשייה.
"נכון, עברו עליי, בדומה לרבים מחבריי בענף, שנתיים מאד קשות. ההרגשה הייתה שברגע אחד מישהו הוריד את השאלטר הראשי של החיים. הפכתי ברגע אחד ללא חיוני והרגשתי אשם שאני לא רופא, עובד חברת מזון או שליח. המעט שבכל זאת זכיתי ליצור בתקופה הזו היא סדרת ילדים שמבוססים על שירים מקוריים, אחד מהם אפילו הפך להיט".
שס, מנהל אומנותי, מוסיקאי, מלחין, זמר ומנחה, נולד בחיפה וגדל בקריית חיים. שם החל את דרכו המוסיקלית כילד וכנער שניגן על כינור, גיטרה ופסנתר. לאחר לימודיו באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין באוניברסיטת תל אביב, החל להשתלב בתעשיית המוסיקה המקומית וניהל אמנותית פרויקטים רבים על הבמה, בטלוויזיה ובאולפני ההקלטות, כמפיק, כמנהל מוסיקלי וכנגן שעבד עם רשימה אינסופית של אמנים, מעדן בן זקן ואייל גולן ועד מתי כספי, אביב גפן ואהוד בנאי. כמו כן, הלחין מוסיקה לסדרות ולסרטים (כולל הלהיט "להית איתה" של אסי עזר בכיכובם של רותם סלע ואביב אלוש).
"כשאני מביט לאחור על הקריירה, אני מוצא לא מעט צמתים חשובים", הוא אומר. "הגעתי משכונה קשת יום ועבדתי מילדות בכדי לממן שיעורי מוסיקה. אי אפשר להגיד שלמדתי בצורה מסודרת ובכל זאת, יש כמה אבני דרך: כשהתקבלתי לאקדמיה למוסיקה במגמת קומפוזיציה וניצוח זו הייתה צומת ראשונה, וכשנוגנו שם יצירותיי בהתלהבות, והזמינו אותה לכתוב מוסיקה לתיאטרון זה היה אושר אינסופי. לא אשכח גם כאשר שפנו אליי מתכניות הטלוויזיה הרבות והשונות, לצד הקומיקאים המובילים בארץ שרצו אותי כמנהל מוסיקלי – אז הרגשתי קיים, או כשקיבלתי לערוך ולנהל אומנותית פרויקטים ייחודיים וחשובים זה היה נראה כיצירה מקורית. כשעברתי לקדמת הבמה נדרש לזה אומץ רב, בייחוד בהנחיה, בשירה, ובעיקר על הבמות הפרועות של הסטנד-אפ".
יש פנטזיה מקצועית שטרם הגשמת?
"אני חולם כל חיי לכתוב אופרה. זה מאד קל לי להפוך מילים לצלילים. עד היום זה לא קרה. אני משתדל לא לכתוב למגירה, למרות ספר שכתבתי לפני שנים בסיוע הוצאת 'עם עובד' שגנזתי".
מה הקו המנחה אותך כמוסיקאי לאורך הדרך?
"אני רואה חשיבות עליונה ביצירות מקוריות, בהמצאת הגלגל מדי יום ביומו, וגם אם מדובר בחומר קיים, זה חייב להישמע מקורי כאילו נכתב עכשיו. בכל שנותיי האמנתי בתוצאה איכותית ולא משנה לאן זה הולך".
התפיסה שלך כלפי נגינה השתנתה עם השנים?
"אני רואה אותי הרבה יותר כמוסיקאי. בנגינה פעמים רבות אני משתדל כמה שפחות להפריע. בנגינה היה ונשאר בי המוטו שזה חייב להיות מושלם. כמעט כמו בספורט, ועם הרבה הרבה רגש ואישיות".
לסיום, מה החשיבות של איגוד המוסיקאים ועילם עבורך?
"האיגוד חשוב מאד לכל המוסיקאים בארץ. עברנו בקורונה תקופה מאד לא פשוטה. אני לצערי מאד לא מסודר ולא דיווחתי במשך שנים על פעילויותיי, גם לא באקו"ם או ב'אשכולות'. למזלי הרב יוסי מנחם הבין את הבעיה איתה אני מתמודד, הושיב אותי במשרד והכריח אותי לכתוב בצורה מסודרת על פעילויותיי שנים אחורה. מאד הערכתי את זה ואני מקווה מאד ומאמין שיהיה לזה ערך".
