עמרי זליג, חבר הוועד המנהל של עילם, הוא נגן גיטרה, בוזוקי, עוד, סיטאר ובגלמה, ונחשב שלא בכדי לאחד המוסיקאים והנגנים הפעילים ביותר בישראל, בייחוד בז'אנר הים-תיכוני. בשנים  האחרונות מנגן קבוע עם אייל גולן, שלומי שבת, דודו אהרון ואיציק קלה, ובימים אלה החל לעבוד גם עם כישרון צעיר, היוצר והזמר עדן מאירי.

מהי ההופעה הראשונה שלך?

"ההופעה הראשונה שלי הייתה בגיל 13 באירוע משפחתי, ובגיל 14 התחלתי לנגן בהופעות באופן 'רשמי' ולהתפרנס מזה. אני זוכר היטב את ההתרגשות של ההופעות הראשונות, כשאין לך באמת אומדן לרמת המקצועיות שלך אז אתה מתרגש, ולאט לאט אתה תופס ביטחון עם הזמן. בהופעות הראשונות ניגנתי במועדונים של מוסיקה יוונית וניגנתי עם הזמר גבי שטרית, שפרץ אז עם הלהיט 'קאזה, קאזה'. כמו כן ניגנתי עם המפיק המוסיקלי תומר עג'ם, שהורינו חברי ילדות ועד היום אני חייב לו הרבה".

מה המוטו שמלווה אותך כנגן?

"מה שמלווה אותנו בעיקר במוסיקה הים תיכונית זה לנגן מתוך רגש. בניגוד למוסיקה קלאסית שאתה לומד בבית ספר ומנגן לפי הספר, פה אתה חייב להכניס אמוציות ורגש, ואני חושב שכשאני שומע את הנפש והנשמה של הזמר – אני מתאים עצמי אליו. מה שמנחה אותי זו חדוות היצירה והאהבה לדבר הזה. נולדתי לזה".

איך אתה רואה את השינוי שחל במוסיקה הים תיכונית לאורך השנים?

"לפני כ-25-30 שנה הייתה תופעה של גל שבו נכנסו תוכנות מחשוב והיו כמה שנים טובות שהיה רק נגן או שניים פעיל בהקלטות ורוב האלבומים נעשו עם כלים אלקטרוניים כמעט בלי נגנים. ושלמה המלך אמר: 'מה שהיה – הוא שיהיה. מה שנעשה – הוא שייעשה'. בהמשך המפה השתנתה ושוב חזר הצורך לנגנים. הגלגל חוזר וזה טוב שיש שינויים כי זה יוצר געגוע. אני לא יודע אם המחשב יחליף את הצורך בנגנים לתמיד כי אני לא נביא – אבל אני בספק אם זה יקרה".

מהי חשיבות איגוד המוסיקאים בעיניך?

"איגוד המוסיקאים זה דבר שהוא לא קיים בכל מדינה, זו פריבילגיה מטורפת לנגנים מקצוענים וזה הדבר הכי מבורך שיכול להיות, ואשרי האיגוד שהוא קיים".