אחד על אחד: רונן שפירא

ראיון עם המוסיקאי בעל השם העולמי והוגה "הפסנתר התרבותי"

דודי פטימר

רונן שפירא. צילום: איריס פשדצקי

רונן שפירא הוא מלחין, פסנתרן, זמר וצייר ישראלי עטור פרסים בינלאומיים המלווה את המוסיקה המקומית והבינלאומית מזה כ-30 שנה. יצירותיו מבוצעות על ידי תזמורות והרכבים ברחבי העולם, בהם אולמות הקרנגי הול, ברטוק הול, סטינווי הול ליסט אקדמי הול ותיאטרון קאי טוקיו. בישראל יצירותיו נוגנו באופרה הישראלית החדשה, היכל התרבות ובפסטיבל ישראל.

בשנת 2019 המציא את "הפסנתר התרבותי", פסנתר שמכוון בצורות שונות ויוצר פעמונים טיבטיים, מאקמים, סולמות אפריקאיים לא מושווים וסאונד בס חשמלי וכלי הקשה. עד כה הוציא שפירא 4 אלבומי סולו שביטאו את הרב-גוניות המוסיקלית שלו בשלל תחומי האמנות.

מה הקו המנחה אותך כמוסיקאי?

"הקו המנחה אותי כמוסיקאי ואמן זה רגש. אני צריך להתחבר למילה או לאירוע שקרה לי או לחברה סביבי. במידה רבה אני רואה בישראל כמדינת הר געש מיקס תרבותית בהתהוות ומה שקורה פה לטוב ולרע בכול המובנים משפיע עליי.  עבורי, המוסיקה והאומנות הם קודם כול תראפיה וההלחנה היא תפילת פרא דרכה אני נושם כזרם תודעה את המציאות".

כיצד אתה ניגש להלחין יצירה? מה האלמנטים על פיהם אתה מבסס את היצירה שלך?

"אני מאוד אוהב שירה. הרבה פעמים משוררים ישראלים ומתורגמים הם טריגר להלחנה לא רק של מחזורי שירים, אלא גם של יצירות אנסטרמנטליות שמנגינות השירים חודרות אליהן".

היצירות שלך זכו וזוכות להצלחה בינלאומית, מנה רגע בלתי נשכח אחד, מיני רבים, שנחשב בעיניך כפסגת שאיפותיך?

"היו כמה רגעים מיוחדים בקריירה. הראשון שזוכר באופן מיוחד היה כשנגנתי את היצירה שלי 'מלחמת לבנון השנייה' על פסנתר סטנווי כנף שנתנו לי לכוון במקאם ופעמונים ב-2006. הקהל הגיב מאוד חזק ליצירה והמבקר מ-nikkei, העיתון היפני, כתב שזה שינוי וקפיצת מדרגה בתרבות המערב. רגע אחר מיוחד היה בקרנגי הול עם הפסנתרנית רויטל חכמוב בכנס האומות המאוחדות כשניגנו עם חמישיית פסנתר".

ספר על "הפסנתר התרבותי" שהמצאת.

"המצאת הפסנתר הרב תרבותי שאני קורא לו גם פסנתר נוח או פסנתר אוניברסלי היא פרי תהליך ארוך. זהו תהליך בו נחשפתי למוסיקה המצרית של עבד אל ווהבב, כמו גם למוסיקת הרוק של סחרוף, שטרית, צור ואחרים, וכן למוסיקה יפנית אליה נחשפתי עקב כתיבת האופרה המקראית הראשונה שלי " מסך הגיהנום " ביפן. בהדרגה התחלתי להוציא צלילים  עד שנוצרו סקציית פעמונים בגבוהים, מקאם ערבי במרכז קילופון אפריקאי במיד בס ומערכת תופי רוק תעשיתי בצלילים הנמוכים. אני מגדיר את זה כסוג של שלום ומיקס בין כול סוגי המוסיקה הקיימים. בדרך גם השארתי גם צלילים רגילים קלאסיים ולתקשר עם העבר.  כתבתי הרבה לכלי הזה ואני כל הזמן מתעסק עם בלאנסים משתנים בין התרבויות וביצירת פסנתרים מסוגים שונים".

מה אתה עושה בימים אלה?

"בימים אלה אני כותב מחזורי שירים לתזמורת, זמר רוק ומקהלה שמבוססים על מיטב לחני לאורך השנים. אני מאוד מקווה שזה יבוצע מתי שהוא בארץ ושאזכה לארח זמרי רוק חברים שלי. אני מתכונן לנסוע ליפן בספטמבר הקרוב על מנת לבצע את האופרה שלי 'מסך הגהנום', הפעם גם עם פסנתר רב תרבותי. כולי תקווה שאופרה הזו תבוצע יום אחד גם כאן. בכלל, מאוד הייתי שמח להופיע כאן עם שירים ויצירות, דבר שלצערי לא קורה מספיק ולא רק בחו"ל".

מה החשיבות של איגוד המוסיקאים ועילם בעיניך?

"האיגוד ועילם דאגו לי לאורך השנים לכל תמלוגי הביצוע. אני מודה על כך מאוד לדני גוטפריד, כולל על הטיפים והייעוץ שנתן לי יוסי מנחם כשנפגשתי עימו".

דילוג לתוכן