מוטי דיכנה מלווה את הפסקול הישראלי מאז שנות ה-70 ועד ימינו כיוצר, מלחין, בסיסט וזמר. הוא שימש כחבר בכמה מההרכבים הבולטים בפסקול המקומי (בראשם "גזוז", "סתיו" ו"איזולירבנד"), הוציא שני אלבומי סולו ("עד ראייה" ו"מתחת לארון") וכן ניגן בהקלטות ובהופעות עם מיטב האמנים, בהם אריק איינשטיין, צביקה פיק, דני סנדרסון, אילנית, שימי תבורי, גרי אקשטיין וגידי גוב.
ב-38 השנים האחרונות דיכנה מנגן ומופיע עם להקת "הסיקסטיז" אותה ייסד יחד עם המוסיקאים יואל לרנר ושלמה חממי.
תאר את הרגע בו התאהבת לראשונה בצלילי הבס והחלטת להיות בסיסט מזמר?
"ברגע ששמעתי את פול מקרטני לראשונה ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות".
מה הקו המנחה אותך כמוסיקאי? איך אתה ניגש ליצירה ומכניס לתוכה את ה"דנ"א" שלך?
"אני פשוט אוהב את מה שאני עושה, מה שלא יהיה. הרעיון הוא שאמשיך להיות שלם עם עצמי בכדי לא להתבאס בעתיד כשאשמע את זה אחרי הרבה שנים".
מה הדבר העיקרי שהשתנה בתעשיית המוסיקה מאז ועד היום? איך אתה רואה את השינוי?
"יש הרבה הרבה יותר נגנים מעולים – ללא השוואה. בשנות השבעים היו כאן אולי ארבעה בסיסטים. היום בכל בניין יש ארבעה בסיסטים. השינוי הזה מבורך".
מה הטיפ העיקרי שאתה נותן לנגנים בתחילת דרכם?
"לנגן עם אנשים אחרים כמה שיותר – לא לשבת בבית ולהתאמן כל היום לבד. לצאת ולנגן עם אחרים".
מה אתה עושה בימים אלה ?
"מופיע עם הסיקסטיז. ההופעה הקרובה שלנו תתקיים ב-24 ביוני בזאפה תל אביב החדש עם אורחים. אחרי זה ב-26 באוגוסט ב"גריי" תל אביב החדש" .
מה החשיבות בעיניך של איגוד המוסיקאים ועילם?
"דואגים לנו. אני זוכר שעוד לא היה איגוד והיינו רצים אחרי הכסף. היום אנחנו רגועים כי יש מי ששומר על הזכויות שלנו ונלחם בשבילנו".
