כשצלצלתי לאמיר גבירצמן בכדי לראיינו, תפסתי אותו במהלך שהותו בקרואטיה, שם הוא שוהה מחצית מהשנה, לאור היותה של אשתו ילידת המדינה. "אנחנו מחלקים חלק מהזמן בישראל וחלק אחר בקרואטיה, כשביתר ימות השנה אנחנו מסתובבים בהופעות ברחבי העולם", מציין אמיר בפתח ראיון מיוחד עמו. "כך אני מרגיש שאני חווה את העולם בצורה הטובה ביותר".
ומה באמת אתה עושה בימים אלה?
"בימים אלה אני עסוק באיסוף חומרים לאלבום הסולו השלישי שלי. האלבום הראשון נקרא 'שאיפות ונשיפות' והאלבום השני 'שאיפות ונשיפות 2' (נקרא גם 'בבל גאמבו'). האלבום השלישי הוא המשך של השפה המוסיקלית שאני הכי אוהב לדבר. גדלתי בקיבוץ הגלויות הישראלי והנושא הזה הוא בנפשי, השילוב בין המודרני לעתיק. יש בזה אלמנטים של ג'אז, רוק ושאר סגנונות. אני מחפש כל הזמן את השפה שלי, שלנו. פחות רוצה להעתיק אלא לחפש את טביעת האצבע שלי".
זה משהו שמלווה אותך גם בחו"ל?
"בטח. זה חלק ממני. זה בדם שלי. אפשר להפריד את הבנאדם מהמולדת אבל אי אפשר להפריד את המולדת מהבן אדם".
גבירצמן, מוסיקאי רב אינסטרומנטליסט, מלחין ומפיק, נחשב לאחד המוסיקאים הישראלים המצליחים בעולם המנגן בלמעלה מ-20 כלי נשיפה שונים כמו סקסופונים, קלרינט, קלרינט בס, חליל, חלילית, זורנה, דודוק, שופר, חליל הודי, אירי וייטנאמי, ערבי וסיני.
בישראל ניגן עם מיטב האמנים, בהם: שלמה ארצי, יהודה פוליקר, דודו טסה, רמי קלינשטיין, גידי גוב, ריטה ועוד ופיתח במקביל קריירה בינלאומית המוסיפה לשגשג גם כיום.
"התחלתי מסקסופון וקלרינט שהיו האהבות הראשונות שלי אבל בתור ילד תמיד דמיינתי איך זה מרגיש לנגן על כל כלי בתזמורת והכל נשמע לי מגניב", אומר. "בסוף שנות ה-80 הקמתי עם חברים את להקת 'אסטה' וחלק מהעניין בלהקה היה לחפש את הצבע שלנו. כל חבר בלהקה בא מרקע אחר ועניין אותנו לחבר את ההשפעות שלנו. על הדרך הקשבנו להרבה מוסיקות עולם מכל מיני מוצאים. כלי הנשיפה הללו ממדינות שונות סקרנו אותי ועם הזמן למדתי לנגן על כלי אחר ולהיכנס לעומק. הכל מתוך אהבה, רצון ודרייב", כך לדבריו.
מה הקו שמנחה אותך כמוסיקאי?
"קודם כל להיות נאמן לעצמי. אני עומד מאחורי כל צליל שאני משאיר. אני לא מחפף. כל צליל הוא אמירה שאני עומד מאחוריה וחשוב לי להיות שלם איתה. חשוב לי שזה יהיה אותנטי ויבוא מבפנים. שתהיה לזה את טביעת האצבע שלי".
איך עברה עליך תקופת הקורונה כמוסיקאי?
"מדכא נורא. זה השפיע עליי. לא אהבתי את זה שהכל נסגר ושהעולם חי בחרדה ואף אחד לא מנסה לעודד. זה הוציא אותי מדעתי, אבל ניצלתי את התקופה הזו להתאמן בנגינה ולכתוב מוסיקה חדשה".
מה בעיניך הן אבני הדרך המשמעותיות בקריירה שלך?
"קודם כל המפגש עם חברי להקת 'אסטה' שפיקס אותי והשפיע עליי מאד כאדם וכמוסיקאי. הקלטנו והופענו ברחבי העולם במשך למעלה מ-30 שנה. הופענו אפילו בפני הנשיא קלינטון בבית הלבן כחלק מחגיגות 50 שנה למדינת ישראל.
במסגרת הלהקה גם חיינו בארה"ב 7שנים, הופענו ולמדנו שם. אלבומי הסולו שלי הם גם אבני דרך כמובן, כמו גם שיתופי הפעולה שלי בארץ עם שלמה ארצי, אריק איינשטיין, שלום חנוך, מתי כספי, שלומי שבת ועוד.
זו וואחד שאלה, שכן יש עוד כל כך הרבה אבני דרך. כמובן גם קריירת הסולו שלי שהבשילה אחרי שנים של כל הדברים שעשיתי".
מה החשיבות של איגוד המוסיקאים ועילם?
"חשיבות עצומה. כל זמן שזה עומד, חזק ובועט. כשהתחלתי את הקריירה שלי בסוף שנות השמונים האיגוד היה גוף חזק שדאג לאמנים ולתנאים, וגם שמר על תנאי המוסיקאים. ואכן כיום מוסיקאים יכולים לחיות בכבוד בזכות זה. גם עילם הוא ארגון מדהים. כל הקלטה שאתה עושה חוזרת אליך עם תגמול. אי אפשר לתאר את גודל החשיבות הזו. פשוט חשוב ומשמעותי לכל מוסיקאי".
