על אילו כלים מוסיקליים אתה מנגן?

"הכלי הראשון הוא קלרינט. אני מנגן על שלושה סוגי סקסופונים (מתוך חמישה שיש), עוד וחליל נאי טורקי. האמת היא שהתחלתי עם אקורדיון אבל הרבה שנים כבר לא יצא לי לנגן עליו".

מה הקו שמנחה אותך כאשר שאתה ניגש לנגן יצירה?

"אני משתדל ללמוד את היצירה מכל הכיוונים, כך שכשאני מגיע להופעה או להקלטה, אני לא צריך לחשוב כבר. את כל החשיבה אני עושה באימונים. כשאני בהופעה אני נותן לזה לקרות לבד, ומאפשר לעצמי כמובן לאלתר. כל המהות של מוסיקת ג'אז ומוסיקה ערבית או טורקית זה עניין של אלתור, אבל גם כאן יש כל מיני טכניקות. כאשר אני מגיע להופעה אני לא רוצה לחשוב, אלא לנגן כאילו אני שואב השראה מבחוץ".

מה אתה חושב על דור המוסיקאים הצעיר?

"ההישגים שלהם כל כך מפתיעים שאין לי מילים. כשאני הייתי בגיל של החבר'ה הצעירים, היינו בין 6-20 נגני ג'אז ואמרנו 'מה יהיה כשנהיה זקנים בני 35 (צוחק) ולא יהיה מי שינגן?'. אז בינתיים הלכו מוסיקאים מקומיים ללמוד בברקלי והפכו למוסיקאים ברמה עולמית".

כשהתחלת את הדרך שיערת שתמשיך לנגן עד היום?

"לא, הייתי בטוח שעד גיל 40 אהיה זקן, אבל זה מה שמרגישים בני 20. עכשיו אין יום שאני לא מתאמן מהבוקר עד הערב. זה הופך להיות דרך חיים. זו כמו תפילה: אתה לא מפסיק יום אחד להתפלל כי אמרת את כל התפילות. אותו דבר נגינה: אתה רגיל לקום בבוקר ולנגן אז אתה עושה זאת".

מקפיד להתעדכן אחר שיטות נגינה חדשות?

"כן, כל הזמן. היום יש ביוטיוב כל כך הרבה שיעורים וכל מיני תגליות שזה נפלא ובית ספר יוצא מן הכלל".

אתה מרגיש מוערך?

"אני לא חושב במונחים כאלה. אני מנגן כי אני אוהב לנגן".

מה אתה עושה בימים אלה?

"כיוון שלא מזמינים את הזקנים כבר, אז יוצא לי לנגן ולהופיע פעם בשבועיים בהופעות יזומות של כל מיני איגודים".

מה החשיבות של איגוד המוסיקאים ועילם?

"חשיבות ראשונה במעלה. עילם דואג לנגנים. המצב השתפר פלאים משנים קודמות בהן לא היה איגוד וכיום הוא יוצא מן הכלל".