ננסי ברנדס: "עוזי היה רחוק מכל התככים והלכלוך של תעשיית המוסיקה ומעולם לא אמר מילה רעה על אף אחד. עוזי ואני היינו האשכנזים היחידים בז'אנר המסולסל. מדברים כל הזמן על הקיפוח המזרחי, אבל שתדע שכשעשו אירועים וערבים לזכר זהר ארגוב, בגלל שאני אשכנזי ובגלל שעוזי אשכנזי – בחיים לא הזמינו אותנו ולא הזכירו אותנו, על אף העובדה שיש לנו חלק עצום בקריירה של זהר ובגלל שאנחנו אשכנזים הסתירו אותנו. נתנו את הנשמה שלנו ולא מזכירים אותנו. זה מאד תסכל את עוזי והפריע לו. היינו מדברים על כך כל הזמן".

חיים משה: "לעוזי חלק נכבד ביותר בפריצה של המוסיקה המזרחית בארץ. עוזי כתב עשרות להיטים לבועז שרעבי, אבנר גדסי, זוהר ארגוב, ישי לוי ולי, להיטים שחצו את גבולות הקהל המזרחי והפכו לקלאסיקות כלל ישראליות ששרים אותן עד היום. עם עשרות להיטים וקלאסיקות שעוזי כתב למוסיקה הישראלית, הוא היה ראוי לכל פרס מוזיקלי כבר בחייו, אבל עוזי מעולם לא רדף אחרי התהילה והכבוד. הפרס הגדול ביותר שלו הוא שעד היום, 18 שנים אחר מותו, שרים את השירים שלו וישירו אותם לנצח, כי שירים טובים ומוזיקה טובה נשארים לנצח".

יזהר כהן: "הכרתי את עוזי עוד כשהיה בצבא ומאז נפגשנו במפגשים שונים ורבים, הפכנו לחברים מאד קרובים וביליתי אצלו המון בבית. את 'ניגונה של השכונה' הוא השמיע לי לראשונה כשהיינו יחד בסיבוב הופעות בן חודשיים בחו"ל בפני קהילות יהודיות במסגרת פסטיבל הזמר החסידי. כשהגעתי לארץ ונכנסתי להקלטת טלוויזיה, היה ברור לי שאני רוצה לבצע את 'ניגונה של השכונה'. הרגשתי שאני חייב שהשיר הזה יהיה גם בתקליט הראשון שלי ומי שעשה את העיבוד היה אז עולה חדש מרומניה, ננסי ברנדס, שהוסיף לשיר תזמור מיתרים שהפך אותו לפנינה של ממש. אחד הרגעים היפים שהיו לי עם עוזי היה כשהוא קיבל את פרס אקו"ם על מפעל חיים ומבין כל השירים הידועים שלו, בחר דווקא בשיר הזה ובי לבצע אותו על במת הטקס וזה היה מאד מרגש. שרתי לו מכל הלב.

עוזי היה צנוע, הוא לא היה טיפוס צבעוני שמסתובב בחוגים חברתיים ומתבלט, הוא היה איש משפחה וכל חייו היה מחובר לאישיות ולאמת שלו. הוא נשאר אותו הדבר לאורך כל הדרך. הפרסום וההצלחה לא עלו לו לראש. היא נשאר נאמן ואותנטי לעצמו לאורך כל החיים. הערכים שהוא גדל איתם ליוו אותו עד יומו האחרון. מאד אהבתי אותו ובכל הופעה כשאני שר את השיר שלו אני מדבר עליו ומרגיש מהקהל שהייתה חיבה עצומה אליו".