לפני כ-20 שנה הצטלם המוסיקאי יאיר דלאל, מנציגי המוסיקה האתנית הבולטים והמשפיעים בישראל ובעולם, לסרט התיעודי המבוסס על יצירתו – "אין לי ג'יפ והגמל שלי מת", שתיעד את מסעו המוסיקלי מהמפרץ הפרסי ועד יפו. באחת הסצנות, כשהוא מגיע לאולפן ה-BBC בירושלים בכדי לקבל פרס הוקרה על פועלו, הוא אומר לצלם: "עזוב אותי מפרס BBC אני רוצה פרס מישראל, מהמדינה שלי".
20 שנה חלפו מאז אותה סצנה שהפכה לנבואה שהגשימה עצמה עם הבשורה על קבלתו של דלאל בן ה-66 פרס מפעל חיים לשימור וטיפוח תרבויות ישראל מטעם משרד התרבות.
"זה כמו מאווי נפש, כשאתה עובד בארץ, בתרבות ובמדינה שלך ורוצה לקבל הכרה מהתרבות שלך וזה הגיע בגדול, ביפה ובצורה מרגשת", אומר דלאל. "אמנם לקח לזה הרבה שנים להגיע אבל זה בסדר, כנראה שזה הזמן שזה צריך היה להגיע. בכלל, רואים שכל הנושא של מוסיקה אתנית תפס גובה אחר ומרחב אחר, זה לא מה שהיה לפני 20 שנה. זה עכשיו בכל מקום".
איך אתה מסביר את זה?
"קודם כל, זה דור שלישי או רביעי שגדל על המוסיקה הזו, אין לדור הזה את העכבות שהיו לבני דורי, הם לא מסתכלים על המוסיקה הזו כמוסיקה גלותית, אלא הם מסתכלים על המוסיקה הזו בשתי עיניים גדולות: מצד אחד כמוסיקה של המרחב שבו אנו חיים, ומצד שני זו מוסיקה שמקשרת אותם לדורות הקודמים. זה נורא חשוב. יש בזה גם עניין של מסורת מזרחית של פיוטים ושל השירה בבתי הכנסת המזרחיים, אז יש חיבור רוחני בהרבה מקומות שעד לפני כמה שנים נותק או לא היה קיים בארץ ולאט לאט הוא התחבר בצורה טבעית לנשמה. זה התחבר גם בגלל שאנחנו עבדנו קשה: שלמה בר, משה חבושה, ישראל בורוכוב ואני – דור שלא וויתר והמשיך לנגן ולהופיע למרות הקשיים".
דלאל, המנגן בעיקר על כינור ועוד, ניצל את תקופת הקורונה גם בשביל לעבוד על אלבומו ה־17, My Old Love, שיוצא לאחרונה והציג פן פחות מוכר שלו: בלוז, בו הוא גם מעז לשיר.
"באתי מהרקע של בלוז וזה משהו שתמיד היה ונשאר אהבה גדולה שלי, למרות שאני לא מזוהה עם הסגנון הזה", הוא מספר. "האלבום החדש מבוסס על כינור ומכיל קטעים מקוריים שיצרתי, לצד גרסאות כיסוי לשירים של הגרייטפול דד, אריק קלפטון ואמן הבלוז פאפא ג'ון קריץ'".
בחמישי הקרוב (13 בינואר) יופיע דלאל עם המוסיקאי יגל הרוש במופע דואו בבית הקונפדרציה בירושלים וביום חמישי הבא (20 בינואר) יופיע עם הטריו שלו שכולל את ארז מונק ויותם חיימוביץ במופע הסוקר את הקשר שלו לתרבות הודו והמזרח
לא חושש מביטול הופעות בעקבות הקורונה?
"מאד חושש, אבל אני מאמין שאסור לתת לזה לכבות את התרבות, הרי בסופו של דבר אנחנו צריכים להתקיים ואם נהיה עם מסכות ונשמור על ריחוק, כולנו נוכל ליהנות ממוסיקה".
מה אתה חושב על פעילות איגוד המוסיקאים?
"האיגוד עושה פעילות חשובה מאד, החשיבות שלו לתרבות ולאמנים משמעותית מאד, כי אם לא היה איגוד שדואג למוסיקאים היה תוהו ובוהו ואמנים לא יכלו להתקיים. אני שומע מדי פעם על מוסיקאים שכל מיני גופים מנצלים אותם וטוב שיש את האיגוד לדאוג לאותם מוסיקאים והוא עושה בכך עבודה חשובה ונעלה בעיניי".
האיגוד הוקם בשנת 1974 על ידי קבוצת מוסיקאים שהתארגנה כאגודה עותומנית בשם "אגודת המוסיקאים העצמאים". זאת עדיין המסגרת המשפטית בה פועל האיגוד עד היום וזהו שמו הרשמי והמשפטי.
כל הזכויות שמורות לאיגוד המוסיקאים הישראלי 2021 © | בניית אתרים הקידום שלי