קשה לדמיין את עולם הרוק הישראלי ללא תרומתו הענפה של המתופף מאיר ישראל, מהמתופפים המשפיעים והוותיקים בישראל, אשר מלווה את הפסקול המקומי החל משנות ה-60 ועד ימינו.
הוא החל דרכו בלהקות הקצב ("פעמוני הקצב", "הנזירים", "הסגנונות", "הסינג סינג") ובהמשך החל לנגן עם מיטב האמנים הישראלים והבינלאומיים: מ"הפלאטרס" והלן שפירו ועד רותי נבון, אריק איינשטיין, שלום חנוך, מיקי גבריאלוב ועוד.
בשנות ה-70 היה ממייסדי להקת הרוק המהפכנית "תמוז" והחל מבסס מעמדו כנגן הקלטות, וככזה ניגן בהקלטות רבות ומשפיעות.
בעשורים האחרונים הוא מזוהה בין השאר כמתופף הקבוע של שלמה ארצי, ובמקביל פיתח קריירה של כותב, מלחין וזמר , ואף הקליט מספר אלבומי סולו פרי עטו.
מה הקו המנחה אותך כמתופף?
"כשאתה מנגן שיר אתה צריך להביא לו ערך מוסף. כל כלי מביא ערך מוסף לשיר וערך המוסף אצלי זה להביא לשיר את הגרוב שיגרום לו לרקוד. לא משנה באיזה גרוב מנגנים אותו, תמיד צריך להיות בעיניי ריקוד בכל אחד מהם. הנגינה באה אצלי מהרגש ובהתייחסות למילים. אני אף פעם לא מנגן בצורה טכנית וזה לא מעניין אותי, אני גם לא יכול לנגן טכנית. אני אוהב להביא את ה-FEEL והרגש לתוך השיר תוך הבנה מעמיקה של הטקסט.
הנגנים מהדור שלי למדו לנגן קודם דרך ההרגשה ורק אחרי כן נכנסתי לעובי הקורה הטכנית, בניגוד להיום שזה הפוך. בילדותי נהגתי לנגן תקליט של הביטלס מהבוקר עד הלילה וניגנתי את המקצבים עם התופים בחדר.
כשאתה מקדיש למוסיקה ואתה לא קורא מתוך הדף, זה עובר למקומות אחרים בגוף. העניין הוא תמיד לשים בראש מעיינך את הרגש והגרוב.
אתה גם צריך לדעת שאתה חלק מחבורה שמנגנת ואתה לא אינדיבידואליסט אלא צריך לעשות הכל לשמר את החבורה הזו".
המעמד של מתופף השתנה לאורך השנים?
"כן ולא. בהופעות חיות אתה חייב מתופף ואנשים מנגנים שזו בעצם האמת. באולפן אתה יכול לשחק, ואני באולפן יכול לעשות ממך הזמר הכי טוב בעולם. אני לא שולל את טכניקות האולפן כי כל דבר לוקח אותך לאיזשהוא מקום. אני זוכר תקופה שבה הגיעו מכונות התופים ורצו את הסאונד שלהן שיהיה בשירים, אז הייתי מגיע להקלטות עם מכונת תופים ומתכנת את השיר. אני לא שולל את זה כי אלו דברים שמתוכם נולדים עוד דברים. תמיד אני אומר שהדרך זה העניין ואם אתה הולך בדרך וחי ונושם אותה והיא נכנסת אליך ואתה מבין אותה – אז הכל בסדר. מה אכפת לי מה יהיה עוד 10 שנים או מה היה לפני 20 שנה? מעניינת אותי הדרך".
מה אתה עושה בימים אלה, מלבד לנגן קבוע עם שלמה ארצי?
"קודם כל יש לי אולפן הקלטות בבית ואני מקליט גם לעצמי וגם לאחרים. אני כותב שירים וכתבתי קרוב ל-100 שירים כבר, מתוכם 33 יצאו על גבי דיסקים ועכשיו אני עובד על אלבום חדש. רק על אשתי המנוחה והיקרה כתבתי 30 שירים. אני רוצה להקליט אלבום רק מהשירים שמוקדשים לאשתי, אז כל היום אני מתעסק במוסיקה באולפן, ומנגן בדרך כלל את הכל לבד דרך הסינטיסייזר שיש לי. בשלושת החודשים האחרונים כתבתי כבר ארבעה שירים חדשים. אפילו כתבתי שיר ביוונית, כי אני יווני הרי. אני שר אותו ביוונית והוא גם מוקדש לאשתי היקרה. כותב גם שירים באנגלית ובעברית. בקיצור, אני כל הזמן כותב.
במקביל, מלבד הקלטות לאמנים אחרים (לאחרונה הקלטתי לדורי בן זאב) יש לי את המופע שלי – 'נותן ברוק' – שרץ מספר שנים ובו אני מספר הרבה סיפורים מאחורי השירים עליהם עבדתי, ועכשיו גם העליתי מופע עם עוזי פוקס, יהודה עדר, אפרים שמיר ומורדי פרבר שמוקדש לזכרו של אריק איינשטיין ז"ל.
חוץ מזה אני נפגש פעם בשבוע עם חברים באולפן של חבר שלי שנמצא בקדימה ואנחנו מג'מג'מים בשביל עצמנו, לנשמה. זה ממש כיף".
את האמת, אתה מרגיש בן 70?
"לא, בכלל לא. כשאני על הבמה אני מרגיש צעיר כמו שד. אני משתולל על הבמה עם התופים".
מה החשיבות של איגוד המוסיקאים ועיל"ם עבורך?
"זה חשוב מאד. מי ידאג לנו אם לא האיגוד? זה פנטסטי. המוסיקאים מקבלים פעם בשנה סכום יפה, והעבודה של האיגוד מאד חשובה".
