תמיר קליסקי הוא הדוגמה האולטימטיבית למוסיקאי בכל רמ"ח איבריו – הוא מלחין, מפיק מוסיקלי, פסנתרן וקלידן בחסד עליון ובסיכום – אחד מהמוסיקאים פורצי הדרך בפסקול הישראלי שהיה גם מהראשונים ששילבו בין רוקנ'רול ופופ עם צלילים מזרחיים. הוא אף נחשב לאחד ממחולליה הבולטים של המהפכה המזרחית של הניינטיז שהולידה בין השאר את הקריירה של אייל גולן. לרגל יום הולדתו ה-60 החל החודש תפסנו אותו לראיון מיוחד.
בשיחה איתו, הרגשתי את ההתלהבות והתשוקה שלו לדבר על מוסיקה הרבה יותר מראיונותיי עם צעירים, ולו בשל הצמא האינסופי של קליסקי לגמוע צלילים, עדכניים כישנים, מכל העולם, להתנסות מוסיקלית ולהתעמק בכל רבדיה השונים של המוסיקה.
קליסקי, ממייסדי להקת "אתניקס" (והאבטיפוס שלה "מוסקבה") מהלהקות המובילות והמהפכניות בכל הזמנים שהוא אחד מיוצריה המרכזיים, חתום על שלל קלאסיקות, דוגמת "קטורנה מסאלה", "כתם הפרי", "שיר ישן", "תותים", "ג'סיקה", "במוו שחורה", "לב של גבר", "בלעדייך", "צאי אל החלון", "לקנות לך יהלום", "דמעות", "יפה שלי", "הסתכלי אליי", "מלך המגרש", "בושם צרפתי", "הולכת ממך" ועוד רבים וטובים.
מה הקו המנחה אותך כמוסיקאי?
"הקו שלי הוא שבעיקר אין לי קו מוסיקלי. אני מאמין שהשיר אומר לך מה הוא צריך. אתה מקשיב לשיר ונותן לו להוביל אותך. אתה הוא זה שנועד לשרת את השיר, שכן לשיר יש נוהג ללחוש לי מה הוא רוצה ממני. אני בסך הכל ממלא את דברו".
איך הגעת דווקא לקלידים?
"בשנת 1979 הגיע אלטון ג'ון להופעה בהיכל התרבות בתל אביב וזו הייתה הפעם הראשונה שהגיע לישראל אמן שהוא בגדר סטאר גדול ב'ריל טיים'. בעבר הגיעו אמנים אחרי ימי כוכבותם. הוא ניגן על פסנתר ואמרתי לעצמי שזה רעיון טוב להתחיל לנגן על פסנתר – מאז פשוט התאהבתי".
מה אתה חושב על הדור הצעיר של המוסיקאים?
"הדור הצעיר, שהוא נהדר ומביא רעננות, מתמקד יותר ב'יד ימין', הוא פחות פסנתרני ויותר קלידני, יותר מחפש לנגן דברים שמחקים בצורה טובה כלי מיתר או סאז ובוזוקי ועושה את זה מאד טוב. אני לא אומר את זה לשלילה, אבל הצעירים פחות פסנתרנים במובן הקלאסי או הרוקנ'רולי של המילה. נגינת הפסנתר הווירטואוזית של פעם פחות נותנת היום את הטון. היום יותר מתמקדים בהפקה ופחות ביכולת של הנגן וצריך לקבל את זה. היום, בעידן המחשב, שכל אחד יכול לנגן באמצעים טכנולוגיים – זה יותר קל ואני רואה בכך ריענון".
מה הטיפ שאתה יכול לתת למוסיקאים צעירים?
"להכיר המון שירים וסגנונות. לשמוע שירים משנות הארבעים, החמישים והשישים, לשמוע ביל היילי ופרנק סינטרה, לשמוע ג'אז ולחקור דברים ישנים לצד חדשים. בשנים האחרונות אני מתקשה לשמוע סגנונות חדשים או סאונדים אחרים כי לכולם יש אותם סאונדים במחשב. המפיק מקס מרטין מצליח למזג בין העולמות האלה בצורה מושלמת, ועל כן לטעמי הוא המפיק המוביל בעולם. הוא הבין שאם אין לו למה ללכת קדימה, אז הוא פשוט יילך אחורה ויעשה את זה מגניב יותר. זו מגמה שלדעתי תלך ותתפתח – ללכת אחורה".
אתה דואג להתעדכן לגבי המוסיקה העכשווית בתדירות גבוהה?
"בכל יום אני מקדיש שעתיים-שלוש לשמיעת כל סוגי המוסיקה מכל הזמנים. חשוב לי לשמוע מה עושים המפיקים האהובים עליי".
מה אתה עושה בימים אלה?
"בימים אלה עובד כמפיק מוסיקלי בחברה חדשה בשם 'סיטי הפקות' ומפיק מוסיקלי של דברים שייצאו בקרוב. עובד עם זמרת בשם מאי ויצמן ששרה יפה בעברית ובערבית יחד עם צמד בשם 'היוצרים', אבא ובן שעשו המון קאברים ועוד מעט ייצאו עם דברים מקוריים משלהם".
מה החשיבות של איגוד המוסיקאים ועילם?
"חשיבות עצומה. זה התחיל משיגעון של בנאדם אחד – דני גוטפריד, שהחליט שגם בישראל צריך לשלם תמלוגים לנגנים בדיוק כמו בעולם. בהתחלה המוסיקאים לא הבינו מה הוא רוצה ולא כל כך שיתפו איתו פעולה כי לא האמינו שזה יכול להיות והיום זהו מוסד דיגיטלי ורשום. כל אחד מקבל את מה שמגיע. זה מעוגן כמו שצריך בחוק וכל הכבוד על היוזמה. היום זה כבר מיינסטרים ומובן מאליו".
