ירון בכר הוא מוסיקאי, פסנתרן, אמן מפוחית פה, מפיק, מלחין ומעבד מוסיקלי שנחשב לאחד מעמודי התווך של מוסיקת הרוק הישראלי בשנות ה-80 וה-90 ומחלוצי המוסיקה האלקטרונית בישראל.

לאורך הקריירה עבד כנגן, כמעבד וכמנהל מוסיקלי עם מיטב האמנים, בהם: בעז שרעבי (עד היום), עופר לוי, נורית גלרון, ריטה, יהודית רביץ, משינה, ירדנה ארזי, מתי כספי, שלום חנוך, אייל גולן ועוד.

מתי החל הרומן שלך עם מוסיקה?

"מגיל 4 התחלתי לנגן בכלי הראשון שלי, מפוחית. למדתי אצל שמואל גוגול האשף, שראה בי ילד פלא. בגיל 8 וחצי הופעתי בפעם הראשונה בטלוויזיה במופע שהתקיים באולם 'אלהמברה' שביפו בתכנית כישרונות של שמואל שי, שהיוותה במה גדולה עבורי.

במקביל, בגיל 6 וחצי, לאחר שהראיתי כישרון מוסיקלי על מפוחית, ההורים שלי החליטו שאלמד לנגן גם על פסנתר וכבר מכיתה א' נכנסתי לזה. אלו היו שנים קלאסיות לגמרי, השתתפתי בתחרויות פסנתר ולמדתי בקונסרבטוריון, אך בגיל 16 'התחרפן' לי השכל כששמעתי מוסיקת רוק'נרול. אבא שלי קנה לי פסנתר 'מוג' מארה"ב ששינה לי את החיים, מה גרם לי להתעניין במוסיקה העכשווית. אז גם המחשב נכנס לעולם וראיתי כיצד המהפכה המוסיקלית מתרחשת אל מול העיניים שלי ולשם נמשכתי. בעיקר עניין אותי ליצור מוסיקה אלקטרונית, להפיק וליצור, כשהרקע הקלאסי ממנו באתי נתן לי בסיס מוסיקלי איתן".

מה הסוד לשמור על עצמך רלוונטי כמוסיקאי לאור שינויי הזמנים?

"המילים 'רלוונטי' או 'מיושן' כל כך לא קיימות אצלי, כי אני מסתכל על המוסיקה כמשהו נצחי שמתמשך לאורך כל כך הרבה שנים. אם נשפוט תמיד מוסיקה לפי תקופה או זמן – זה לא הגיוני כי זו אמנות. אני יכול להעריך שיר יפה שנכתב היום באותה מידה שאני מעריך יצירה שהולחנה לפני 200 שנה כי למוסיקה אין גיל. בסופו של דבר מוסיקה צריכה לתפוס מקום מסוים בחיים שלנו כמוסיקאים, ואני מאלה שמשתדלים כל הזמן להקפיד על פס קול עדכני סביבי, כמו די ג'יי של החיים. בהכל יש דברים טובים ויש גם דברים בינוניים והחוכמה היא למצוא את הדברים המיוחדים".