נחום עושרי, יוצר, מעבד ומפיק מוסיקלי שבארבעת העשורים האחרונים הפך לנדבך חשוב במוסיקה הישראלית בכלל והמוסיקה המזרחית בישראל בפרט, נחשב לאחד החלוצים של הסגנון שכונה 'פופ ים תיכוני' ומשלב בתוכו אלמנטים של מוסיקת עולם לפסקול המקומי.
בין האמנים עמם עבד לאורך השנים: חיים משה, ישי לוי, פיני חדד, נתנאל, אייל גולן, שלומי שבת, אביהו מדינה ונתי לוי, וכן שימש בשנות ה-90 ובשנות ה-2000 כמנהל המוסיקלי של תכנית הטלוויזיה "ריח מנטה" שבשנות שידורה היוותה בית חם למוסיקה המזרחית. שותפו הצמוד והבולט לעשייה לאורך כל השנים הוא הזמר יואב יצחק, חבר נעוריו, עמו מופיע ומקליט עד ימינו אנו.
בשנה האחרונה, לראשונה בחייו, העז עושרי לצאת לקדמת הבמה והחל לעבוד על פרויקט מוסיקלי אינסטרומנטלי אישי פרי עטו, לחניו ועיבודיו, כשהסנונית הראשונה – "עם הרוח" – ראתה אור באוקטובר האחרון. "זה שיר ששכב אצלי במגירה כ-15 שנה ועכשיו, סוף סוף, יצא לאוויר העולם", מספר בהתרגשות.
"בתקופה הכי עסוקה שלי בחיים הסתובבו לי בראש כל מיני רעיונות מוסיקליים, אז הייתי מקליט כל מיני סקיצות ושומר אותן בצד", הוא אומר. "מאז שפרצה הקורונה לא הייתה לי עבודה אז התפניתי לעשות את המוסיקה שלי. אחר כך חזרה העבודה עם מוסיקאים ועיבודים ופרויקט חדש שאני עובד בו כיום עם יואב יצחק, אבל הפרויקט האישי, שהוא בכיוון מוסיקת עולם, קרם עור וגידים ונכנסתי אליו במלוא המרץ".
עד כמה אתה מצפה שהפרויקט יזכה לחיבוק תקשורתי?
"האמת ששמעון פרנס מאד אהב את 'עם הרוח' ומשמיע אותו כפתיח התכנית שלו ברדיו 'מהות החיים'. לא שאני מצפה שעכשיו ישמיעו את זה נון-סטופ, אבל זו הפקה שלי וזה מרגיש מדהים. זו הרגשה נפלאה משתי סיבות: האחת – סיימתי את הפרויקט וזהו, מה שיקרה עם זה – יקרה. מצד שני אני מוצא עצמי לראשונה בצד של האמנים ותוהה אם ישמיעו או לא ישמיעו".
מה הקו המנחה אותך כמוסיקאי וכמעבד?
"אני בא לשרת את האמן ולתת לו דברים שיעשו אותו מיוחד, שלא יהיה דומה לכל השאר. כשהתחלתי בעיבודים ל'זה הזמן לסלוח' של יואב, זו הייתה 'יציאה' כי זה לא היה במוסיקה המזרחית אלא מיזגתי בין מזרח למערב. תמיד באתי לשרת את האמן. אם יש אמן ששר סגנון רך ורומנטי אז אני לא יכול להפוך אותו, כנגד רצונו, למשהו אחר, אלא אני יכול לתת למוסיקה כוח. אם אני יכול לתת לאמן דברים שהוא לא חשב עליהם – אני מרוצה".
איך עברה עליך תקופת הקורונה?
"כשהקורונה התחילה בדיוק חזרתי מארצות-הברית, ואז נגזר עליי בידוד של שבועיים ואז סגר חג פסח. חשבתי מה אני יכול לעשות, ואמרתי לאשתי: 'בואי נהנה מהחיים. לאן אנחנו ממהרים?'. מצאתי את עצמי פתאום נהנה מהשגרה החדשה הזו, חופש מענג. בשלב מסוים דגדג לי לחזור לנגן ולעבוד. זה טוב שיש הפסקה, כי זה מאזן אותך ואתה מסתכל על החיים אחרת, אבל אתה מבין גם כמה אתה מתגעגע ונהנה מהעבודה שלך".
השיר השני של עושרי אשר עתיד לצאת לאור בחודש אפריל נקרא "המסע", שכדבריו, בפידבקים מהשמעות לחבריו, יצא מופתע: "נדהמתי לראות שאנשים עם רקעים שונים ואופי שונה מגיבים באופן זהה לשיר ומתארים את אותם הדברים לגביו, והרגשתי כל כך מרוצה ושמח מזה", מתאר.
מה החשיבות של איגוד המוסיקאים ועילם בעיניך?
"חשיבות עצומה. שתדע לך, אני אחד שמדי פעם הייתי מתקשר ליוסי מנחם וכשהיינו משוחחים, הייתי אומר לו: 'יוסי, תודה על מה שאתם עושים'. אתה יודע כמה הם עזרו לנגנים בתקופת הקורונה? חברים סיפרו לי שהם התמוטטו והאיגוד הציל את חייהם כלכלית. אני חושב שהאיגוד פשוט מעולה לנגנים. הוא דואג לזכויות שלנו ומגן עלינו מכל מיני ניצולים. היום אני לא חותם על כלום כשאני הולך לצילום טלוויזיה, אלא אני מצהיר שאני חבר איגוד ויודע שיש לי על מי לסמוך. אני מאד מעריך את דני גוטפריד ויוסי מנחם. האיגוד הוא אחד הדברים המהותיים למוסיקאים בישראל ובכלל".
מה עוד אתה עושה בימים אלה?
"בימים אלה אני עובד רק עם יואב יצחק ובונה הרכב שינגן את היצירות שלי מהפרויקט החדש".
