מישל עמר נחשב שלא בכדי לאחד המוסיקאים והמתופפים המוערכים בשדה המוסיקה המקומי בכלל ומוסיקת הרוק בפרט.
מי שנולד בנתניה והחל לתופף בילדותו על גבי פחים ושולחנות בטרם קיבל את סט התופים הראשון שלו ולמעשה למד לנגן דרך תקליטים, נמצא בכמה מהצמתים החשובים ביותר בפסקול המקומי, החל משנת 1975, עת היה ממייסדי להקת הרוק המיתולוגית "גן עדן" ועד ימינו אנו.
באמתחתו של עמר ניתן למנות עשייה מוסיקלית ענפה, החל מנגינה בהופעות ובהקלטות מכוננות עם מיטב אמני ישראל, בהם: אריק איינשטיין, שלמה ארצי, מתי כספי, יהודית רביץ, קורין אלאל, אתי אנקרי, נורית גלרון, דני סנדרסון, גידי גוב, צביקה פיק, חוה אלברשטיין, אסתר עופרים, סי היימן ו"להקה מקומית", אלון אולארצ'יק, מני בגר (חברו ל"גן עדן"), תכניות הטלוויזיה "בטברנה" (עם יוני רועה), תכניות הטלוויזיה של יאיר לפיד בפריים טיים בניינטיז ועוד רבים וטובים.
איך עברה עליך תקופת הקורונה?
"מאז הקורונה כל העבודה הפסיקה ועימה גם ההופעות. מבחינה כלכלית זה עשה לי לא טוב, אבל מבחינה נפשית ויצירתית זה בהחלט עשה לי טוב והחזיר אותי לשורשים, לתשוקה ולהתלהבות של לנגן לעצמי. מעבר לפרויקטים של הקלטות והופעות, התקופה הזו עודדה אותי לשבת, לנגן ובעיקר ליצור.
אם עד אז הייתי עוסק כל הזמן בנגינה בהפקות, בקורונה סוף סוף היה לי זמן לנגן לבד ולחזור ליצור. בתקופה זו גם פתחתי עמוד פייסבוק והעליתי סרטונים שלי מנגן, שזכו לשמחתי לתגובות טובות. אפילו קיבלתי חשיפה בינלאומית והזמנות להופעות בחו"ל.
כמו כן, היה לי בקורונה זמן להתקדם במימוש החלום שלי – להקים בית ספר רוק בארץ. אמנם תמיד לימדתי נגנים, אבל התחלתי ללמד בצורה נרחבת יותר את רזי התיפוף בסוגת הרוקנ'רול.
במקביל, חזרתי לשורשים המרוקאים שספגתי בבית. כשהייתי צעיר התרחקתי מזה, בגלל שנמשכתי אך ורק לרוקנ'רול, וכעת התחלתי לעבוד מחדש על מופע שמשלב בין רוק למוסיקה מרוקאית".
מהו הקו המנחה אותך כמוסיקאי?
"דבר ראשון לשמור על התשוקה הבלתי נגמרת לנגן, להתאמן ולחפש תמיד את מקור שורשי הצלילים והסאונד. המוסיקה נותנת לי אהבה ואני מחזיר לה אהבה בחזרה דרך הנגינה שלי".
מה אתה חושב על הדור הצעיר של המתופפים?
"יש הרבה כישרונות ואני גאה בהם מאוד. גאה גם בתלמידים שלי שהפכו למוסיקאים מובילים בתחומם, כמו למשל תומר צדקיהו (שאחיו, ניר צדקיהו, אחד המתופפים המובילים בעולם, המליץ לו ללמוד אצלי) שעושה חיל".
איזה טיפ היית נותן למוסיקאים צעירים?
"קודם כל להיות אתה. מה זה אומר? לא לנסות לחקות אחרים ולהישמע כמו מישהו שכבר קיים אלא ליצור דנ"א משל עצמך, להביא את הנשמה והייחודיות והצבע שלך לנגינה. תלמד כל הזמן ותפתח את האישיות שלך על הכלי, דבר שחסר היום.
דבר נוסף הוא להתרגל לעבודת צוות. אמנם מתופף הוא הדבק שמחזיק את חלקי ההופעה, אבל הוא צריך להיות קשוב לשאר הנגנים והזמר, לקרוא אותם ולהרגיש אותם כדי לגרום לכל הדבר הזה להפוך למשהו אותנטי, עוצמתי ובעיקר מקורי ומיוחד. להקשיב ולנגן, ולא לנגן בלי להקשיב".
מה אתה עושה בימים אלה?
"בשנים האחרונות הופעתי עם מיטב האמנים, אבל מאז הקורונה הורדתי הילוך בנושא הופעות. כיום אני מתמקד בעיקר בהקלטות ובחזון שלי ללמד רוק ולהרים מופע שכאמור ישלב רוק ומוסיקה מרוקאית".
מה החשיבות של איגוד המוסיקאים ועילם בעיניך?
"חשוב שיש את איגוד המוסיקאים ועילם שדואגים לנו, המוסיקאים, לקבל את התמלוגים והשכר ההולם על העבודה שלנו לאורך השנים. אני מודה מאד לדני גוטפריד וליוסי מנחם שנתנו רוח גבית לאיגוד והעמידו אותו על רגליו".
