יצחק ("צ'רצ'יל") קלפטר, שיחגוג החודש את יום הולדתו ה-72, נחשב לאחד מאבות המזון של הרוק הישראלי. הוא החל דרכו בשנות ה-60 בלהקות קצב ("הצ'רצ'ילים", "הסגנונות"), שירת בצוות הווי סיני ועם שחרורו הפך לאחד מנגני האולפן המובילים בישראל (אחד הסולואים הזכורים ביותר פרי נגינתו הוא סולו הגיטרה ב"שיר סתיו" של אריק לביא).
בשנות ה-70 הספיק לשמש כחבר בארבע להקות מהפכניות ופורצות דרך – "הפלטינה" (1971), "אחרית הימים" (1971-1972), "כוורת" (1973-1976) ו"צליל מכוון" (1979) שביססו את מעמדו כמוסיקאי וכגיטריסט מחונן. בשנות ה-80 עבד בצמוד לאריק איינשטיין ויצר עבורו שני אלבומים – "יושב על הגדר" (1982) ו"שביר" (1983).
בסוף שנות ה-70 ועד היום קלפטר החל להוציא לאור גם שירים מקוריים פרי עטו ולפתח קריירת סולו, ובין השירים עליהם חתום כיוצר: "היא כל כך יפה", "צליל מכוון", "שיר אהבה בדואי", "בלדה לנאיבית", "בואי נישאר", "יושב על הגדר", "אני ואת אז", "דמיון חופשי", "מה שאת אוהבת" ו"האהבה שלי היא לא האהבה שלו".
מתי דבק בך חיידק המוסיקה?
"כילד ניגנתי על אקורדיון, אבל כששמעתי בפעם הראשונה את להקת 'הצלליות' ואת 'הביטלס' – נדלקתי על הסאונד הזה ועזבתי את האקורדיון לטובת גיטרה חשמלית. מאז האהבה הזו לא חלפה".
מהי נקודת השיא בקריירה מבחינתך?
"מאד אהבתי את המופע 'כוורת בפארק', האיחוד של 'כוורת' משנת 1998. לעמוד בפני קהל של עשרות אלפי אנשים ולנגן סולו גיטרה לשיר שחיברתי – זה היה רגע קוסמי".
מה אתה חושב על המוסיקה החדשה של ימינו?
"האמת שאני לא עוקב אחר מוסיקה חדשה, אלא שומע רק מה שמנגנים מדי פעם ברדיו. אני אוהב שירים ישראליים. פחות מכיר את האמנים של היום".
מתי פעם אחרונה התרגשת משיר ברדיו?
"בכל פעם שמנגנים שיר שלי".
מה אתה עושה בימים אלו?
"עובד על ספר שירים ראשון ושני שירים חדשים שעתידים לראות אור בקרוב".
מהי חשיבות איגוד המוסיקאים ועילם עבורך?
"חשיבות עליונה. אני חי מהתמלוגים שאני מקבל על השירים שלי, בין אם אלה שיצרתי ובין אם אלה שניגנתי בהם. האיגוד דואג למוסיקאים וזה טוב שיש אותו. בלעדיו היה למוסיקאים מאד קשה לשרוד".
