יונתן בר גיורא מלווה את המוסיקה הישראלית מזה למעלה מ-30 שנה. את עיקר פרסומו רחש בעקבות עבודתו המשותפת כמפיק מוסיקלי וכמלחין עם יוסי בנאי בשלושת אלבומיו האחרונים – "פגישה לאין קץ", "יוסי בנאי קורא תהלים" ו"לאט", וכן כמלחין מוסיקה מקורית ללמעלה מ-100 סרטים וסדרות, דוגמת "ההסדר", "אביבה אהובתי", "הכוכבים של שלומי", "אבודים" ו"מעורב ירושלמי".
לאורך השנים עבד ועובד בר-גיורא עם מיטב האמנים, בהם שלום חנוך, אסתר רדא, מאיר בנאי, ריקי גל, מירי מסיקה, יהונתן גפן ואלי לוזון.
יונתן, מהו הקו המנחה אותך כמוסיקאי, בשעה שאתה ניגש לעבוד על יצירה?
"יש כל כך הרבה, אבל אם אנסה לנסח תשובה מתומצתת – הכי חשוב זה שיהיה לי משהו להגיד, כלומר שזה לא יהיה סתם. שהחיבור בין הצלילים, המילים והתמונות ייצור משהו חדש. שהשלם יקרין על החלקים וההיפך".
האם לאורך השנים התפיסה שלך ביחס לעולם המוסיקה השתנתה?
"היא כל הזמן משתנה. ביום שהיא תפסיק להשתנות כנראה שאחליף מקצוע. בכל פעם שאני שומע משהו שהוא חדש לי, אם זו יצירה מאתגרת משנת 1922 לפסנתר מאת הינדמית', או שיר שמעיף את המוח של טיילר דה קריאייטור, אני משתנה ומתפתח. זה כל הכיף – לגלות משהו שפותח לך עוד ערוץ באוזניים ובלב".
השבוע מציינים 90 שנה להולדתו של יוסי בנאי – ספר קצת על העבודה איתו ועד כמה היא פיתחה אותך כמוסיקאי?
"העבודה כמלחין וכמפיק מוסיקלי על שלושת אלבומי האולפן האחרונים של יוסי סיפקו לי אין ספור שעות עם המאסטרו, בהן למדתי ממנו על צניעות, חריצות, התמקדות באמנות עצמה, וכמובן את עיקר העיקרים: כי אין בחיים משהו שלא יעבוד טוב יותר אם יוסיפו לו הומור".
הלחנת גם את פסקול הסרט "להאיר את יוסי", סרט הדוקו של קובי פרג' ומוריס בן-מיור אודות בנאי. ספר על כך.
"הפרוייקט המרגש של מוריס בן-מיור וקובי פרג' קנה את ליבי מיד כשראיתי בפעם הראשונה את הראפקאט של הסרט. יוסי בעצם מקריין את הסרט על עצמו בעצמו – וזה היה ממש כאילו שהוא חוזר לחיים. חווייה מטלטלת בצורה בלתי רגילה. דבר נוסף שקנה אותי מיד היה שבפסקול הזמני של הראפקאט היו לא מעט קטעים משני אלבומים שהלחנתי והפקתי מוסיקלית ליוסי ('תהלים' ו'אלתרמן') ופחות להיטים מוכרים. בסופו של דבר אני מחשיב את המוסיקה שכתבתי לאלבום הזה (ואשר יצאה כאלבום מלא על ידי המפיק אשר ביטנסקי) כאלבום הרביעי שלי עם יוסי בנאי".
מה אתה עושה בימים אלה?
"בדיוק סיימתי להלחין שני פיצ'רים של שני במאים ותיקים איתם אני עובד כבר כמעט 20 שנה, שמי זרחין ואיתן ענר. אני מלחין עכשיו גם סרט חדש נפלא של תמר ירום לדוקאביב, ובמקביל עובד על שני פרוייקטים אישיים – אחד על פי טקסטים של הדרה לוין ארדי שנקרא 'הַיֹּפִי אוֹזֵל בִּמְהִירוּת', והשני (שאין לו עדיין שם) על פי טקסטים של המשורר סמי שלום-שטרית. בנוסף, אלבום פסקול "המלכה שושנה" (הסרט התיעודי של פרג' ובן-מיור אודות חייה של הזמרת שושנה דמארי) ייצא בתחילת מאי בחברת הליקון. סינגל ראשון מתוכו כבר נמצא באוויר".
מה החשיבות של איגוד המוסיקאים ועילם בעיניך?
"כיוון שאני מנגן בכל פסקולי הסרטים שאני מלחין, וגם בכל ההפקות המוזיקליות האחרות שלי, עילם היא מקור לתוספת הכנסה שנתית משמעותית. זו גם דרך נהדרת לצ'פר חברים מוסיקאים שמשתתפים בהקלטות של פרויקטים שלי. האיגוד הוא מקור נהדר שמאפשר להישען עליו כבר עשרות שנים. מעבר לכך, דני גוטפריד היה המורה שלי באקדמיה בירושלים והוא גם פסנתרן ג'אז משובח, כך שתמיד הייתה לי בלב פינה חמה לאיגוד. אני בטוח שההנהלה החדשה תמשיך בהצלחה לנווט את המפעל שהוא הקים".
