המוסיקאי דורון פיקר מלווה נאמנות את הפסקול הישראלי החל משלהי שנות ה-70 ועד היום. לאורך הקריירה הענפה שעבר, הוא נמנה לא רק עם חברי להקת הרוק המהפכנית "גן עדן", אלא ניגן עם מיטב האמנים וההרכבים, בהם: "החברים של נטאשה", מתי כספי, שלמה גרוניך, מני בגר, בעז שרעבי, יונתן רזאל, להקת התכנית "לילה גוב", להקת "בטברנה",  קורין אלאל ועוד רבים וטובים.

בשלושת העשורים האחרונים הוא משמש כמורה למוסיקה בשלל סגנונות, כשבין תלמידיו "המצטיינים" ניתן לציין את יוני רועה, אלי לוזון ואפילו עומר אדם.

דורון, מה מעשיך בימים אלו?

"מאז הקורונה ירדו ההופעות ועימה גם הפעילות על הבמה. מצד שני, אני מלמד המון ויש לי כל מיני תלמידים בשלל כלים. אני גאה להעביר לדור הבא את כל הידע שלי. לשמחתי זה הולך טוב. לא חסרה עבודה, כך שאני בהחלט מבסוט".

מה הטיפ העיקרי שאתה נותן לתלמידים שלך?

"להשתמש בכל החושים: המישוש, הראייה והשמיעה. לא רק לקרוא תווים אלא גם להקשיב. לא רק לשמוע אלא גם לדעת לקרוא תווים. להרגיש עם האצבעות את הכלי עליו מנגנים ולהשתמש בכל החושים, שכן מוסיקה מטבעה מצריכה שימוש בכל החושים".

זה משהו שמנחה אותך גם כמוסיקאי?

"בטח, כל החיים שלי גם התעסקתי עם מוסיקה קלאסית. למדתי זאת המון שנים, כמו גם קריאת תווים ועיבודים. הייתי חבר גם בהרבה להקות רוק, כך שאפשר לומר שניגנתי רוק שנבנה בחדר חזרות ללא תווים. בסיכומו של עניין, טעמתי לשמחתי הכל מהכל. כך למשל, בגיל 16 הייתי חבר בלהקת הרוק "גן עדן" ובגיל 17 כבר הופעתי עם להקה תימנית בכל הארץ. גדלתי בשכונה בה שמעו הכל: מהמורי התימני, דרך מוסיקה טריפוליטאית, מרוקאית, הונגרית וצ'כית ועד יידיש. יצא לי לנגן באמת במגוון רחב של סגנונות. לימים הייתי גם הקלידן והגיטריסט של גליקריה, ניגנתי הרבה שנים עם בועז שרעבי וכמובן גם עם להקת 'יציאת חירום' איתה אני מופיע מדי פעם גם כיום. ניגנתי עם המון נגנים וזה קו שהנחה אותי מאז תמיד".