צ'ארט טוב הוא דף שנגן שלא שמע את השיר אף פעם יכול לפתוח, להבין תוך חצי דקה איך השיר בנוי, ולנגן אותו בלי לעצור את החזרה כדי לשאול "רגע, חוזרים מכאן או משם?". הוא לא צריך להיות יפה, הוא צריך להיות ברור. המדריך הזה עוסק בכתיבה: מה שמים בראש הדף, איך מסדרים את התיבות, איך כותבים מפת דרכים (road map) שאי אפשר ללכת בה לאיבוד, ואיך מתאימים את הדף לנגנים שיקראו אותו.
קודם כול: איזה סוג דף אתם כותבים
יש כמה פורמטים, וכל אחד עונה על צורך אחר. כדאי להחליט לפני שמתחילים, ולא באמצע.
- ליד שיט (lead sheet): קו מלודיה אחד עם סימני אקורדים מעליו. זה הפורמט הנפוץ בג'אז ובכל מצב שבו הנגנים צריכים לדעת גם את המנגינה. לפי ג'ונתן פייסט מברקלי, הוא מסורבל הרבה פחות מעיבוד מלא, ולכן משתדלים לשמור אותו קצר, לא פעם בעמוד אחד.
- צ'ארט אקורדים: בלי מלודיה, רק אקורדים, צורה וקווים נטויים (slashes) שמסמנים פעמות. פייסט מבחין במפורש: דף שיש בו רק קווים נטויים ואקורדים הוא צ'ארט אקורדים, לא ליד שיט. זה פורמט נוח במיוחד להרכב קצב.
- מילים עם אקורדים: קל לקריאה, אבל לא מראה איפה בתוך התיבה האקורד מתחלף. מתאים לג'אם, פחות לאולפן.
- צ'ארט מספרים: כל אקורד נכתב לפי המדרגה שלו בסולם, כך שאותו דף עובד בכל טונליות. יש לו מדריך נפרד באתר.
- תווים מלאים: הכי מפורט, אבל זכרו שהרבה נגנים שלא באו מהעולם הקלאסי לא קוראים תווים בשטף. כתבו כך רק את מה שבאמת חייב להיכתב כך.
אפשר גם לשלב. שיין תריו כותב ב-Premier Guitar על צ'ארט "היברידי": האקורדים כמספרים או כשמות, ומעליהם, בתווים רגילים, רק ההוק, הליק המזוהה או הריף שחייבים להישמע בדיוק כך.
ראש הדף ופריסת התיבות
מה הנגן צריך לדעת לפני התיבה הראשונה
לפני האקורד הראשון, הקורא צריך לקבל אוריינטציה. פייסט ממליץ לכלול טמפו, סגנון, מפתח (clef), סימני היתק (key signature) ומשקל. בפועל, השורה העליונה של צ'ארט ללהקה כוללת בדרך כלל:
- שם השיר, ואם יש כמה גרסאות, איזו מהן (למשל "גרסת ההופעה, טון נמוך").
- טמפו במספר (BPM) ומילה אחת על הסגנון או התחושה: שאפל, בלדה, חצי טמפו.
- טונליות ומשקל.
- אם יש קליק או פלייבק, ציינו את זה כבר כאן, כדי שאף אחד לא יופתע בספירה.
אנחנו ממליצים להוסיף גם תאריך או מספר גרסה בפינה. כשהעיבוד משתנה בין חזרות, זה חוסך את הרגע שבו חצי להקה מנגנת מהדף הישן.
תיבות, שורות ופרקים
הקורא מנווט בעיניים, ולכן הפריסה חשובה כמעט כמו התוכן. כמה עקרונות שחוזרים במקורות:
- מספר קבוע של תיבות בשורה. צ'ארטים בנאשוויל מסודרים בדרך כלל בשורות של ארבע תיבות. בדוגמה של גיילה דרייק ב-Premier Guitar כל שורה מחזיקה מספר קבוע של פעמות. העיקר הוא עקביות: כשכל שורה היא משפט מוסיקלי, העין יודעת איפה היא.
- פרקים מסומנים. תנו לכל חלק שם (פתיחה, בית, פזמון, גשר) או אות ציון (rehearsal letter: A, B, C), והפרידו ביניהם בקו תיבה כפול. ככה אפשר לומר בחזרות "מ-C" ולא "מהשורה השלישית בעמוד השני". בבלוג של AirGigs מציעים קיצורים קבועים, כמו V לבית ו-CH לפזמון.
- אקורד במקום שבו הוא מתחלף. פייסט ממליץ למקם את סימן האקורד מעל החמשה, במרכז הפעמה שבה הוא נכנס. האקורד נשאר בתוקף עד שמופיע אקורד חדש, אז אין צורך לחזור עליו בכל תיבה.
- כתיב אקורדים אחיד. מתחים (tensions) בסוגריים, למשל C7(#11), ובס שונה אחרי קו נטוי, למשל C7/E. בחרו כתיב אחד לכל הדף.
- מעט עמודים. כל דפדוף באמצע שיר הוא סיכון. אם השיר לא נכנס לעמוד אחד או לשניים שמונחים זה לצד זה על הכן, זה סימן שמפת הדרכים לא מנוצלת מספיק.
מפת הדרכים: חזרות, קפיצות וקודה
כדי לקצר את הדף משתמשים בסימני חזרה, בסיומות ממוספרות, בסגנו (segno) ובקודה. הכלים האלה חוסכים עמודים, אבל הם גם המקום שבו להקות הולכות לאיבוד. אלה הכללים המקובלים, כפי שהם מוסברים בבלוג של Sheet Music Direct ובטור של דמיאן ארסקין ב-No Treble:
- סימני חזרה: החומר שבין שני הסימנים מנוגן פעמיים. סימן סגירה בלי סימן פתיחה פירושו חזרה מתחילת השיר.
- סיומות ממוספרות: בכל מעבר מנגנים את הסיומת המתאימה ומדלגים על אלה שכבר נוגנו.
- D.C. (דה קאפו): חזרה להתחלה. המוסכמה היא להתעלם מסימני החזרה שכבר נוגנו ולנגן את הסיומת האחרונה, אלא אם כתוב אחרת.
- D.S. (דל סניו): חזרה לסימן הסגנו, ומשם אותם כללים.
- al Fine: אחרי הקפיצה, עוצרים במילה Fine.
- al Coda: אחרי הקפיצה מנגנים עד סימן הקודה הראשון, ומשם קופצים לקטע הקודה בסוף הדף.
שתי אזהרות מהמקורות: ארסקין מזכיר שיש צ'ארטים שבהם לוקחים את הקודה בכל מעבר, כדי לחסוך מקום, ולכן כדאי לכתוב את זה במפורש. ובבלוג של Sheet Music Direct ממליצים על הוראה מדויקת כמו "לנגן 3 פעמים" במקום "לחזור פעמיים", שאפשר להבין בשתי דרכים. פייסט מוסיף הוראות טקסט כמו "4X" או "Vamp Out" (וואמפ עד הסוף).
הכלל שלנו: אם כדי להסביר את המסלול צריך יותר משתי קפיצות, כתבו את הסדר במילים בתחתית הדף, למשל "פתיחה, A, B, A, סולו על B, A, קודה". זה לוקח עשר שניות ומונע את רוב התאונות.
מה שחייב להיות בתוך השורות
אקורדים וצורה הם השלד. מעליהם מוסיפים רק את מה שבאמת משנה את הביצוע:
- מכות משותפות ועצירות: כתבו את הקצב שלהן מעל השורה, כדי שכל הלהקה תכה יחד.
- הוקים וריפים: פייסט מציע חמשה שנייה קטנה וזמנית בדיוק במקום שבו הם מופיעים.
- תופים: בבלוג של AirGigs ממליצים לכתוב למתופף צ'ארט נפרד בעיקר כשצריך לסמן מילויים ושינויים בדפוס הבסיסי.
- דינמיקה ותחושה: "בשקט", "חצי טמפו", "כולם נכנסים" שווים יותר מעוד שורת אקורדים.
- מה שכבר בזיכרון: תריו מציע לתת שם לווריאציה שכולם כבר מכירים (למשל "טריולות") במקום לכתוב אותה שוב.
- מקום לסולו: קווים נטויים עם אקורדים, וציון מי מנגן ולכמה סבבים.
להתאים את הדף לנגנים
הצ'ארט נכתב בשביל הקורא, לא בשביל הכותב. דרייק מזכירה שצ'ארט מספרים מניח ידע בסיסי בתיאוריה, ולכן כדאי לתת אותו רק למי שמכיר את השיטה. מנגד, כפי שכבר נאמר, הרבה נגנים שלא באו מהעולם הקלאסי לא יקראו תווים מלאים בשטף. שאלו את ההרכב מה נוח לו לפני שאתם כותבים.
להופעה ארוכה, דף לכל שיר זה הרבה נייר על הכן. תריו מספר שבסטים ארוכים הוא עובר לדפי תזכורת מרוכזים (cheat sheets), ושפעם הכניס 15 שירים לשלושה עמודים. גם כרטיסיות קטנות עובדות. בדף כזה כותבים רק צורה, אקורדים מרכזיים ומכות, כי השאר כבר בזיכרון.
ועוד הערה מעשית: דרייק טוענת שאת רוב השירים אפשר לכתוב כצ'ארט אקורדים בסביבות דקה וחצי. אין צורך לחכות לתוכנת עימוד. צ'ארט בכתב יד, ברור ובאותיות גדולות, עדיף על קובץ מושקע שמגיע באיחור. כשהחלקים מורכבים, תריו ממליץ לעבור לתוכנת תווים כדי שהדף יהיה נקי יותר.
רשימת בדיקה לפני שאתם שולחים צ'ארט
- שם השיר, גרסה, טמפו, סגנון, טונליות ומשקל מופיעים בראש הדף.
- כל פרק מסומן בשם או באות, עם קו כפול בין פרקים.
- מספר קבוע של תיבות בכל שורה.
- כל אקורד יושב מעל הפעמה שבה הוא נכנס, בכתיב אחיד.
- מפת הדרכים נבדקה: עקבתם באצבע מההתחלה ועד הסוף ולא נתקעתם.
- אם יש יותר משתי קפיצות, הסדר כתוב במילים בתחתית.
- הוראות חזרה מדויקות ("3 פעמים", "קודה רק בסוף").
- מכות, עצירות והוקים מסומנים במקומם.
- השיר נכנס לעמוד אחד או לשניים בלי דפדוף באמצע.
- הפורמט מתאים לנגנים שיקראו אותו.
בחזרה: לקרוא את הצ'ארט לפני שמנגנים
גם הצ'ארט הכי טוב צריך קורא מוכן. ארסקין ממליץ לנגני באס להתחיל מהצורה ומהאקורדים, ולא מהמלודיה, כלומר להבין קודם את המפה ורק אחר כך את הפרטים. בבלוג של Sheet Music Direct ממליצים לעבור על כל ההוראות שבדף לפני הספירה, ולשאול את מוביל ההרכב אם משהו לא ברור. כמי שכותבים, תנו לזה זמן: שתי דקות של מעבר משותף על הדף בתחילת החזרה חוסכות עצירות באמצע השיר. ואם בכל זאת מישהו הלך לאיבוד, תקנו את הדף עוד באותו ערב, כי הבעיה כנראה בדף ולא בנגן.
מקורות והרחבה
- Why Lead Sheets?, Berklee Today (Jonathan Feist), Summer 2018
- How To Create Simple Chord Charts/Lead Sheets For Studio Sessions, AirGigs Music Production Blog (Katie Marie), 2019-08-12
- Reading a Lead Sheet - A How To Guide, No Treble (Damian Erskine), 2010-04-21
- An Introduction to…Song Form, Sheet Music Direct Blog, 2022-10
- The Guitarist's Guide to Writing Charts, Premier Guitar (Shane Theriot), 2014-11-29
- Chord Charts 101, Premier Guitar (Gayla Drake), 2012-02-22
- Nashville Number System, Wikipedia
המידע כללי ואינו ייעוץ משפטי, מיסויי או מקצועי. בדקו את המקורות לפני שאתם מסתמכים עליו.