מדריך האיגוד

עוד, קאנון, סאז ובוזוקי: מה בודקים בקנייה ואיך שומרים על הכלי

ההבדלים בבנייה ובכיוון בין המסורות, מה לבדוק לפני קנייה, ותחזוקה של יתדות, עור, שריגים וצוואר באקלים הישראלי.

  • 6 דקות קריאה
  • 19 בנובמבר 2026

עוד, קאנון, סאז ובוזוקי הם כלים שנבנים במסורות שונות, בארצות שונות ולמוסיקות שונות. מי שקונים אחד מהם בפעם הראשונה, או עוברים מכלי מערבי, מגלים מהר שלא כל "עוד" זהה לכל עוד אחר, ושההבדלים בבנייה קובעים מה אפשר לנגן. המדריך עוסק בקנייה ובתחזוקה. אם אתם רק מתחילים להכיר את הכלים עצמם, קראו קודם את המבוא לכלים ערביים ומזרחיים, ועל הסולמות עצמם את המדריך למקאם.

עוד: ערבי, טורקי, ומה בודקים לפני שקונים

העוד הוא כלי פריטה בלי שריגים, עם גוף בצורת אגס. מיתרים של עוד היו עשויים בעבר ממעי, והיום עשויים מניילון ומחוטים עטופים במתכת, ופורטים עליהם במפרט (risha). לפי המדריך של Oud for Guitarists, ברוב הדגמים היום יש חמישה זוגות מיתרים ועוד מיתר בס בודד, כלומר 11 מיתרים, אבל קיימים גם כלים עם 10 או 12.

ההבדל הראשון שצריך להבין הוא בין העוד הערבי לטורקי:

  • עוד ערבי: גדול יותר, בדרך כלל כ-61 עד 62 ס"מ מהגשר לאוכף, עם לוח קול עבה יחסית וצליל עמוק ועגול.
  • עוד טורקי: קטן יותר, כ-58.5 ס"מ, עם לוח קול דק יותר ומתח גבוה יותר במיתרים. הוא מכוון טון שלם מעל העוד הערבי ונשמע בהיר יותר, עם צליל שנמשך זמן רב יותר.

אותו מקור מציין שעודים טורקיים מתוצרת מפעל אמינים בדרך כלל יותר מעודים ערביים מתוצרת מפעל, אבל לוח הקול הדק עלול לקצר את חיי הכלי. גם הכיוון משתנה לפי מסורת: ויקיפדיה מביאה כיוון ערבי ותיק נפוץ (מהנמוך לגבוה) D G A D G C, ומדגישה שקיימים כיוונים רבים לפי אזור והעדפה אישית. לפני שאתם קונים, בררו עם המורה או עם ההרכב באיזה כיוון ובאיזו מסורת תנגנו.

הדבר החשוב ביותר לבדוק בכלי עצמו הוא גובה המיתרים מעל הצוואר (action). ב-Oud for Guitarists מסבירים שגובה נמוך נוח לנגינה, אבל נמוך מדי יוצר זמזום, וגבוה מדי הופך את הכלי לכמעט בלתי ניתן לנגינה ומעייף מהר. כשקונים באינטרנט, בקשו מהמוכר תמונה של הצוואר מהצד. ובאופן כללי, בעבודה של משפחת ג'ובראן מנצרת, ארבעה דורות של בוני עוד, בחירת העץ מתוארת כאיזון בין עובי, גמישות וצליל. בכלי יד שנייה, שאלו מי בנה אותו ומאיזה עץ.

טיפול בעוד: יתדות, לוח קול וצוואר

היתדות של העוד הן יתדות חיכוך, כמו בכינור. כותב Oud for Guitarists מספר שבמעבר מאקלים יבש לאקלים לח מאוד, יתד עץ לא מטופלת ספחה לחות, התנפחה ונתקעה לגמרי, ולותייר כינורות שחרר והחליף אותה. הלקח: יתד שקשה לסובב היא סימן לשינוי בלחות, לא הזמנה להפעיל כוח.

  • ניקיון: שומן ולכלוך מהאצבעות גורמים למיתרים להשחים. שטיפת ידיים לפני הנגינה וניגוב הכלי במטלית בסופה מאריכים את חיי המיתרים.
  • לוח האצבעות: עם השנים נוצרים בו שקעים מהאצבעות, במיוחד עם ציפורניים ארוכות ומיתרים קשים. השקעים גורמים לזמזום ולבעיות אינטונציה. התיקון, יישור של לוח האצבעות, הוא עבודה ללותייר. לא לנסות לבד.
  • לוח הקול: דק ורגיש למכות. נרתיק קשיח מגן הרבה יותר מתיק רך, במיוחד בתחבורה ציבורית.

קאנון: ערבי או טורקי, ומה עושות הידיות

הקאנון הוא ציתר בצורת טרפז, עם 78 עד 84 מיתרים בקבוצות של שלושה, שפורטים עליהם במפרטים שקשורים לטבעות על האצבעות. לפי ויקיפדיה, הגשר נשען על אזורים מכוסי עור, חמישה בקאנון הערבי וארבעה בטורקי. בכל קבוצת מיתרים יש שורת ידיות מתכת קטנות (מנדלים בטורקית), שמשנות את גובה הצליל תוך כדי נגינה.

לפי Ethnic Musical, הבחירה בין שני הסוגים היא קודם כל מוסיקלית:

  • קאנון ערבי: ארבע ידיות לכל צליל, שמתאימות לחלוקת הטון השלם לרבעים. מיתרי הבס עטופים במתכת ונותנים בס מלא. הכלי גדול וכבד יותר.
  • קאנון טורקי: עד 12 ידיות לכל צליל, שמאפשרות חלוקה עדינה יותר של הטון. המיתרים מניילון, ממעי או מחומר דומה גם בבס, והצליל בהיר ואוורירי יותר. הכלי קל וקטן יותר.

על קאנון טורקי אפשר לנגן מקאם ערבי, אבל על קאנון ערבי אי אפשר לבצע את כל הדקויות של המקאם הטורקי. המקור גם מציין שתחזוקה יומיומית דומה בשני הסוגים: מיתרים ומפרטים קל להשיג, והחלפת יתד לא דורשת מומחה. לעומת זאת, נזק לגוף, לגשר או לעור מצריך בעל מקצוע שמכיר את הכלי. העור הוא החלק העדין ביותר, אז שמרו עליו ממכות, מחום וממגע מיותר.

גם Salamuzik מתארים את הקאנון ככלי שהכיוון שלו מאתגר במיוחד. הקדישו לכך זמן קבוע לפני כל חזרה והופעה, וכוונו אחרי שהכלי התאקלם בחדר.

סאז ובגלמה: שריגים קשורים ואורך צוואר

הבגלמה (המוכרת גם כסאז) בנויה משלושה חלקים עיקריים: קערה, לוח קול וצוואר, ויש לה שלוש קבוצות מיתרים. לפי Salamuzik, השריגים קשורים לצוואר בחוט דייג, ולכן אפשר להזיז אותם. זה מה שמאפשר את המרווחים המיקרוטונליים, וגם הסיבה לבדוק את מיקום השריגים בכל כלי. שם מבחינים בין בגלמה בצוואר ארוך, עם 23 שריגים, לבין צוואר קצר עם 19 שריגים צפופים יותר, שנוחים יותר ליד שמאל.

מה בודקים לפני קנייה, לפי אותו מקור: שאין סדקים או שריטות, שהצוואר ישר לגמרי, ושהמיתרים לא נוגעים בשריגים אבל גם לא רחוקים מהם מדי. אם אתם לא בטוחים שהשריגים במקום הנכון, בקשו ממורה או מנגן מנוסה לבדוק את הכלי איתכם. כיוונים לסאז רבים ומשתנים לפי אזור ומסורת, והמקורות שקראנו לא תמימי דעים, אז בררו עם המורה איזה כיוון אתם צריכים.

בוזוקי: שלושה או ארבעה זוגות

לפי ויקיפדיה, הבוזוקי היווני מגיע בשני סוגים עיקריים:

  • טריכורדו: שלושה זוגות מיתרים, הכלי הקלאסי של הרבטיקו. הכיוון המודרני המקובל הוא D A D, כשבזוג הנמוך מיתר עבה ומיתר דק באוקטבה.
  • טטרכורדו: ארבעה זוגות מיתרי מתכת, בדרך כלל בכיוון C F A D, כלומר טון שלם מתחת לארבעת המיתרים הגבוהים של גיטרה. הוא הפך פופולרי מסוף שנות ה-50.

לבוזוקי שריגי מתכת קבועים, בדרך כלל 27, וגב מקומר העשוי מרצועות עץ. לפי אותו מקור, הצוואר צריך להיות מעץ קשה ויבש מאוד, כדי שלא יתעקם ויגביה את המיתרים, ובכלים מודרניים רבים יש מוט מתכת בתוך הצוואר שמחזק אותו ומאפשר כוונון. בבדיקה לפני קנייה, הסתכלו לאורך הצוואר מהאוכף לגוף, בדקו את גובה המיתרים בשריג הגבוה, ונסו את כל הזוגות לכל אורך הצוואר.

אקלים, הובלה ונסיעות

כל הכלים האלה עשויים עץ דק, וחלקם עור, ולכן רגישים לחום, ליובש ולשינויים מהירים. בישראל זה אומר קיץ חם, מזגנים שמייבשים את האוויר ורכבים שמתחממים מאוד. ההנחיות הכלליות, מתוך המדריך לשמירה על כלים בחום, בקור וביובש, חלות גם כאן: לא להשאיר כלי ברכב, לא לשים מול מזגן או ליד תנור, ולתת לכלי להתאקלם בנרתיק לפני שפותחים אותו בחדר חדש.

  • עוד ובוזוקי: נרתיק קשיח עם ריפוד סביב הצוואר.
  • קאנון: נרתיק שמתאים בדיוק לגודל, בלי חפצים שנוחתים על הידיות.
  • הורידו מעט את מתח המיתרים לפני טיסה רק אם הלותייר שלכם ממליץ על כך לכלי הספציפי.
  • לפני טיסה עם כלי, קראו את המדריך לנסיעות לחו"ל עם כלי נגינה.

רשימת בדיקה לפני קנייה ובכל עונה

  • ידעתם מראש איזו מסורת ואיזה כיוון אתם צריכים (ערבי, טורקי, יווני).
  • הסתכלתם על גובה המיתרים מהצד, או קיבלתם תמונה מהמוכר.
  • אין סדקים בלוח הקול, בקערה או באזור העור.
  • היתדות מסתובבות בחלקות ומחזיקות כיוון.
  • בסאז: השריגים במקומם, נבדקו על ידי נגן מנוסה.
  • בקאנון: כל הידיות זזות ונועלות.
  • יש נרתיק מתאים, ואתם יודעים איפה הכלי לא יישאר בקיץ.
  • יש לכם לותייר שמכיר את הכלי, לפני שמשהו נשבר.

להקלטה של הכלים האלה באולפן או בבית, ראו את המדריך להקלטת עוד, קאנון וכלים נוספים.

מקורות והרחבה

המידע כללי ואינו ייעוץ משפטי, מיסויי או מקצועי. בדקו את המקורות לפני שאתם מסתמכים עליו.

הצטרפות לאיגוד

דילוג לתוכן