מדריך האיגוד

הקלטת סינתיסייזרים, פסנתרים חשמליים ואורגנים: DI, מגבר, סטריאו ו-MIDI

איך מחברים, באיזו רמה מקליטים, מתי מונו ומתי סטריאו, איך מקליטים רודס, ורליצר ולזלי, ולמה שומרים MIDI ומדפיסים לאודיו.

  • 6 דקות קריאה
  • 19 בנובמבר 2026

כלים חשמליים נראים כמו הדבר הכי פשוט להקליט: כבל מהיציאה של הכלי לכניסה של ממשק השמע (audio interface), ולוחצים הקלטה. בפועל יש כמה החלטות שקובעות אם התוצאה תישמע חיה או סטרילית: חיבור ישיר או מגבר ומיקרופון, מונו או סטריאו, כמה גבוה לקבוע את הרמה, והאם לשמור את הנגינה כ-MIDI או להתחייב לצליל. המדריך עובר על סינתיסייזרים, פסנתרים חשמליים ואורגנים. על פסנתר אקוסטי יש לנו מדריך נפרד, ועל בניית הצליל עצמו ראו סינתזה לנגנים.

חיבור ישיר: הדרך הבסיסית

לרוב הסינתיסייזרים יש יציאות ברמת קו (line), ולפי Focusrite ו-Reverb הן מתחברות ישירות לכניסות הקו של ממשק השמע. תכננו כניסה אחת לכל יציאה: כלי סטריאו צריך שתי כניסות, וכלי עם כמה יציאות נפרדות צריך יותר. ב-Focusrite מציינים שאפשר להרחיב ממשק בשמונה כניסות דרך ADAT, או פשוט להחליף כבלים בין הקלטה להקלטה. על בחירת ממשק ראו ממשק שמע: כניסות, פריאמפים, השהיה.

כשיש הרבה כלים, מערכת קלידים שלמה לפעמים עוברת דרך שולחן מיקס (mixer) קטן. זה נוח, אבל ב-Focusrite מזכירים שאיזון שנקבע בשולחן לפני ההקלטה לא ניתן לשינוי אחר כך. ב-Reverb מוסיפים ששולחנות מיקס עם חיבור USB שונים זה מזה: חלקם מקליטים רק את הערבוב הראשי בסטריאו, וחלקם שולחים כל ערוץ בנפרד. אם אפשר, הקליטו כל כלי לערוץ (track) משלו.

בכלים ישנים או ביתיים יש לפעמים בעיה הפוכה: היציאה חלשה מדי. Paul White כתב ב-Sound On Sound שמודולים רבים תוכננו להתחבר לציוד ביתי ולא לשולחן מקצועי, ושהגברה של כניסת הקו מגבירה גם את הרעש. הפתרון שהוא מציע הוא כניסת מיקרופון, שנותנת הרבה יותר הגבר, עם כבל מתאים, ובתנאי אחד: מתח פנטום (phantom power) כבוי, כי הוא עלול להזיק ליציאה של הכלי. כשהיציאה של הכלי גם בעלת עכבה גבוהה, הוא ממליץ על תיבת DI אקטיבית עם עכבת כניסה גבוהה.

רמות, מונו וסטריאו

ב-Focusrite מציעים נקודת התחלה פשוטה: עוצמת היציאה של הכלי סביב 70%, ושיאים באזור מינוס 12 dBFS כשמקליטים ב-24 ביט. אם נורית הכניסה נשארת אדומה, הרמה גבוהה מדי. ב-Reverb ממליצים להקליט לפחות ב-44.1 קילוהרץ ו-24 ביט. קבעו את הרמה לפי הקטע הכי חזק בשיר, לא לפי הצליל הראשון שניגנתם. על שרשרת הרמות כולה כתבנו במדריך גיין סטייג'ינג.

כלי סטריאו מקליטים בסטריאו, דרך שתי היציאות. ב-Sweetwater מתארים טכניקה מעניינת לפסנתר חשמלי ולמשטחים (pads): בוחרים שני צלילי פסנתר חשמלי דומים, רצוי משני כלים שונים, מכוונים אחד מעט למעלה ואחד מעט למטה (לא יותר משמונה סנט לכל כיוון, אחרת תהיה בעיית כיוון מול הכלים האחרים), ומקליטים כל אחד בסטריאו. מקבלים ארבעה ערוצים, שאותם פורשים בשני זוגות משני צדי התמונה ומשאירים מקום באמצע לשירה. ההבדל בגוון בין שני הצלילים מונע ביטול פאזה ומוסיף עומק.

ומה עם כלי מונו? ב-Reverb מציעים להקליט עוד טייק (take) של אותו תפקיד ולפרוש את שני הטייקים לשני הצדדים, אולי עם דיליי קטן על השני. ככל שהתפקיד צפוף יותר, ההכפלה צריכה להיות נאמנה יותר למקור, אחרת היא תישמע מבולגנת. בדקו תמיד גם במונו, כמו שמוסבר במדריך פנורמה ותמונת סטריאו.

פסנתר חשמלי: DI, מגבר או שניהם

לפסנתר חשמלי אמיתי, או לצליל טוב שלו מכלי דיגיטלי, יש שתי דרכים, ואפשר לשלב ביניהן. ב-Inside Track של Sound On Sound על אלבום של James Taylor, הרודס הוקלט ישירות, והרמקולים שלו הוקלטו גם כגיבוי שבסוף לא שימש. הוורליצר הוקלט פעמיים: פעם ישירות, ופעם דרך מגבר שעמד בחדר אחר, עם מיקרופון דינמי מולו. המגבר הוסיף, לדברי המהנדס, קצת עוקץ. שני הערוצים נשלחו יחד לערוץ משנה עם קומפרסור.

הרעיון הזה עובד גם בבית. ב-Reverb מציעים כמה דרכים להוציא כלי קלידים מהצליל הסטרילי:

  • לשלוח את הכלי למגבר גיטרה או בס ולהקליט אותו עם מיקרופון, אחרי שמתאימים את הרמות.
  • להעביר אותו בתיבת DI עם מנורות או שנאים, שמוסיפה צבע וקומפרסיה טבעית.
  • להשתמש בדוושות גיטרה, למשל דיליי קצר ומעט עיוות על צליל רודס.
  • לשנות את פריסת האקורד, כשמשטח גדול נבלע במיקס. לפעמים צליל שונה באוקטבה אחרת עושה יותר מכל איקוולייזר.

טיפ: הקליטו גם את הערוץ הישיר כשאתם מקליטים מגבר. כך תוכלו לבחור במיקס, ואפילו לשלוח שוב את הערוץ הישיר למגבר אחר.

אורגן ורמקול לזלי

רמקול מסתובב הוא מקרה מיוחד, כי התנועה עצמה היא חלק מהצליל. לפי Sound On Sound, הסידור הנפוץ הוא מיקרופון דינמי אחד על הרוטור התחתון (הבס) וזוג מיקרופונים על השופר העליון. המיקום של זוג המיקרופונים העליון קובע את רוחב הסטריאו ואת עומק התנועה: מיקרופונים משני צדי הארון, זה מול זה, נותנים את האפקט הכי קיצוני, ומיקרופונים שפונים לציר הסיבוב משני צדי הגב הפתוח נותנים צליל מוכר יותר. אין תשובה אחת נכונה, וצריך לנסות.

שתי בעיות חוזרות שכדאי להכיר:

  • רעש רוח. השופרים המסתובבים יוצרים מערבולת אוויר. אל תקרבו את המיקרופונים יותר מדי, ובקרבה השתמשו במגן רוח מספוג.
  • קליק של הממסר. כשמחליפים מהירות, ממסר בתוך הארון עלול להשמיע קליק חזק. לפי Sound On Sound, מציבים את מיקרופון הבס בצד השני של הארון ומטים אותו כך שיקלוט כמה שפחות מהקליק.

גם החדר משנה. ב-Sound On Sound ממליצים להרחיק את הארון מהקירות ולא להקליט בדיוק במרכז החדר, שם נוטות להיווצר בעיות בתדרים הנמוכים, במיוחד בחדר ריבועי. בחדר קטן אפשר לנסות בולמים בגובה השופר, אבל להשוות עם ובלי, כי לפעמים ההחזרות דווקא משפרות את האפקט.

MIDI והדפסה לאודיו

כשמנגנים על כלי חומרה מתוך תוכנת ההקלטה (DAW), אפשר לשמור את הנגינה כנתוני MIDI ולהשאיר את הצליל פתוח. ב-Reverb מתארים סידור נפוץ: ערוץ MIDI מקליט את מה שמנגנים ושולח אותו חזרה לכלי, ערוץ עזר (aux) מאפשר לשמוע את היציאה של הכלי, ואפשר לתקן תווים ולנגן שוב עד שהתפקיד מוכן. רק אז מקליטים את היציאה לערוץ אודיו רגיל. ב-SonicScoop ממליצים להקליט MIDI ואודיו בו בזמן בטייקים ארוכים, כדי שאפשר יהיה לערוך את הנגינה ולשלוח אותה שוב לכלי.

ב-MusicRadar מזכירים כמה פרטים טכניים: לחבר את יציאת ה-MIDI של הממשק לכניסת ה-MIDI של הכלי, להגדיר לכל ערוץ את אחד מ-16 ערוצי ה-MIDI ולקבוע את הכלי לאותו ערוץ, ולתת למכונות תופים לקבל שעון MIDI (MIDI clock) מהמחשב כדי שיעקבו אחרי הטמפו. הם גם מזכירים את המחיר של ההדפסה: אחרי שהקלטתם לאודיו, כבר אי אפשר לשנות את הצליל, אז סגרו קודם את הגוון ואת התפקיד. ההמלצה שלהם היא להשאיר את נתוני ה-MIDI בפרויקט, מושתקים, כדי שתמיד אפשר יהיה לחזור.

למה בכל זאת להדפיס? כי בסוף מישהו אחר יקבל את הקבצים: מהנדס מיקס, מאסטרינג או נגן שעובד מרחוק, ולרוב אין לו את הכלי שלכם או את אותו צליל שמור. כמו שמוסבר במדריך סטמים וערוצים נפרדים, מה שיוצא מהאולפן צריך להיות אודיו. עוד רעיון מ-SonicScoop: לשלוח את יציאת האוזניות של הכלי לשרשרת דוושות נפרדת ולהקליט גם אותה, בלי להאזין לה בזמן הנגינה. לפעמים יש שם הפתעה טובה למיקס.

רשימת בדיקה לפני שלוחצים הקלטה

  • ספרתם יציאות: לכל יציאה של הכלי יש כניסה בממשק, וכלי סטריאו מחובר בשתי יציאות.
  • יציאה חלשה? עברתם לכניסת מיקרופון או לתיבת DI, ומתח הפנטום כבוי.
  • עוצמת היציאה של הכלי כ-70%, והשיאים בקטע הכי חזק עדיין משאירים מרווח.
  • החלטתם אם אפקטים פנימיים של הכלי הם חלק מהצליל או שעדיף להקליט יבש.
  • בפסנתר חשמלי: הקלטתם גם ערוץ ישיר כשיש מגבר.
  • בלזלי: מיקרופונים במרחק שלא קולט רוח, ומיקרופון הבס רחוק מהממסר.
  • הקלטתם MIDI ואודיו יחד, ושמרתם את ה-MIDI מושתק בפרויקט.
  • רשמתם את שם הצליל והכלי בהערות של הערוץ, למקרה שתצטרכו לחזור אליו.
  • לפני שליחה למיקס, כל כלי חומרה הודפס לאודיו.

מקורות והרחבה

המידע כללי ואינו ייעוץ משפטי, מיסויי או מקצועי. בדקו את המקורות לפני שאתם מסתמכים עליו.

הצטרפות לאיגוד

דילוג לתוכן