מדריך האיגוד

הקלטת כלים עממיים: אקורדיון, מנדולינה, מפוחית, בוזוקי ומה שביניהם

איפה מציבים מיקרופונים לכלים שהצליל שלהם יוצא מכמה כיוונים, מה עושים עם רעשי מפוח, נשימה ואצבעות, ואיך מוצאים להם מקום במיקס.

  • 6 דקות קריאה
  • 19 בנובמבר 2026

אקורדיון בהרכב בלקני, מנדולינה בהרכב עממי, מפוחית בבלוז או בוזוקי בלהקה יוונית: לכלים האלה יש צליל שיוצא מכמה כיוונים, רעשים מכניים משלהם ונגנים שזזים יחד איתם. המדריך מרכז עקרונות הקלטה מכמה מקורות, ממיקום מיקרופונים ועד המקום של הכלים במיקס. על כלי הקשה ביד ועל הכלים של המוסיקה הערבית והמזרחית יש מדריכים נפרדים: הקלטת כלי הקשה ביד ועוד, קאנון, ניי, דרבוקה ורק.

עיקרון אחד לכולם: לתת לצליל להתחבר

כלי אקוסטי אינו נקודה אחת שממנה יוצא הצליל. פול וייט (Paul White) כותב ב-Sound on Sound שמיקרופון קרוב מדי קולט רק חלק מהגוון, ומיקרופון רחוק מדי נותן צליל רחוק וחסר פרטים. נקודת המוצא שהוא מציע: מרחק דומה למידה הארוכה ביותר של הכלי, ומשם מנסים. גם ב-Shure, בניסוי על אקורדיון, המומחים העדיפו מרחק של כ-30 עד 60 סנטימטרים, שבו הצלילים מהמשטחים השונים של הכלי מתחברים.

ב-DPA מנסחים את הדילמה: כל מיקום הוא פשרה בין לכידת הגוון המלא של הכלי לבין בידוד מכלים אחרים ומהחדר. מיקרופון כל כיווני (omni) מתאים כשהחדר טוב ואין מקורות מפריעים; קרדיואידי (cardioid) מתאים כשצריך בידוד. ככל שמתרחקים, החדר נכנס יותר להקלטה. ב-Sound on Sound מציעים לרסן חדר בעייתי באמצעים מאולתרים כמו שמיכות פוך או ספוגים. להרחבה: אקוסטיקה בחדר קטן וסוגי מיקרופונים.

אקורדיון: שני צדדים ומפוח שלא מפסיק לזוז

הצליל יוצא משני צדי האקורדיון, צד המקלדת וצד הכפתורים והבסים, והכלי זז כל הזמן עם המפוח. לכן מיקרופון קרוב מדי יקלוט קפיצות עוצמה. ב-Sound on Sound ממליצים על זוג מיקרופונים קרדיואידיים, מעט לפני הכלי ובמרחק בינוני, במרווח שרחב בכ-45 סנטימטרים מרוחב האקורדיון. פנורמה מלאה של שני הערוצים נותנת תמונה רחבה באופן מוגזם, ולכן כדאי להקליט כל מיקרופון לערוץ מונו נפרד ולקבוע את הרוחב במיקס.

ב-Shure השוו שמונה שיטות. בהקלטה, שני מיקרופוני קונדנסר משני הצדדים נתנו את האופי הטוב ביותר: כ-30 סנטימטרים מצד המקלדת וכ-10 עד 15 סנטימטרים מצד המפוח. בהופעה, הנגן העדיף מיקרופונים פנימיים שמותקנים בתוך הכלי, ומיקרופונים קטנים שמוצמדים לרצועה זזים יחד עם הנגן. גם מיקרופון דינמי פשוט מסוג SM57, במרחק של כ-45 סנטימטרים, קיבל הערכה טובה. עוד תובנה משם: כשיש בהרכב נגן בס, הצד של הבסים פחות קריטי. ואם העוצמה עדיין נודדת, ב-Sound on Sound מציעים קומפרסיה (compression) עדינה, ולתנודות גדולות אוטומציה. על תחזוקת הכלי: טיפול באקורדיון.

מנדולינה, בוזוקי ושאר כלי הפריטה

למנדולינה, ב-DPA מציעים לכוון מיקרופון כל כיווני לנקודה שבה הצוואר פוגש את הגוף, שם מתקבל שילוב של מיתרים, אצבעות ועץ. לסטריאו, שני מיקרופונים כל כיווניים במרחק 30 עד 40 סנטימטרים זה מזה; כשצריך בידוד, עוברים לקרדיואידיים. בבללייקה, כלי פריטה עממי אחר, DPA ממליצים להתחיל ליד החלק העליון של הכלי, כדי לאזן בין הצוואר לפתח התהודה, ומזכירים שכל התקרבות מוסיפה תדרים נמוכים.

לבנג'ו, ב-Sound on Sound ממליצים להתרחק לפחות כ-90 סנטימטרים, לכוון לכיוון השוליים של הכלי ולא למרכזו, ולנסות גם מיקרופון מעל כתף הנגן. הם גם מזכירים להשאיר מרווח עוצמה (headroom), כי ההתקפות בכלי פריטה מהירות ולא תמיד נראות במדים. ובהקלטה של מנדולה, וייט מצא שמיקרופון קרוב לפתח התהודה מגזים בתהודת הגוף ומייצר צליל עמום.

לבוזוקי לא מצאנו הנחיות ייעודיות באף אחד מהמקורות. מה שכן אפשר לעשות: להתחיל מאותם עקרונות של כלי פריטה עם צוואר ופתח תהודה (לא מתוך הפתח, מרחק שמאפשר לצליל להתחבר, זווית שמאזנת בין הצוואר לגוף) ולהקשיב. ב-Sound on Sound מביאים עצה של נגן מפוחית שמתאימה כאן בדיוק: כשלא בטוחים, הסתובבו סביב הנגן בזמן שהוא מנגן, הקשיבו, ושימו את המיקרופון במקום שנשמע הכי טוב. עוד על כלי מיתר עם צוואר: הקלטת גיטרה אקוסטית.

מפוחית: הידיים הן חלק מהכלי

בכתבה של Sound on Sound על הקלטת מפוחית, נגנים ומהנדסים ממליצים לא להחזיק את המיקרופון ביד בהקלטה אקוסטית: מיקרופון על סטנד שומר על הגוון הטבעי ומשאיר לנגן את הידיים, שבהן הוא מעצב את הצליל. כמה כללים משם:

  • לפחות 15 סנטימטרים מהמפוחית, כדי לקלוט את הוויברטו של הידיים; 30 סנטימטרים ויותר לצליל אוורירי עם יותר חדר.
  • המיקרופון מתחת לגובה האף, כדי להפחית רעשי נשימה, וקצת מחוץ לזרם האוויר.
  • לתפקיד מוביל, קונדנסר עם דיאפרגמה גדולה קרוב יותר; לליווי, להתרחק או להוסיף מיקרופון חדר.
  • לבדוק רמות על כיפופי צליל (bends), שבהם נגנים מנגנים חזק יותר, ולא לדחוס יותר מדי: הדינמיקה היא חלק גדול מההבעה.
  • לפני ההקלטה: לבדוק שאין לשוניות סתומות, ולהוריד טבעות שעלולות להקיש על הכלי.

במפוחית מוגברת, בסגנון בלוז, הנגן אוחז בכפות הידיים מיקרופון ייעודי ומנגן דרך מגבר. כאן ההמלצה היא להקליט במקביל גם אות ישיר כגיבוי, ולזכור שמיקרופונים ותיקים רבים הם בעלי עכבה גבוהה וצריכים קופסת DI או כניסה מתאימה.

רעשים: מה שייך לסגנון ומה מפריע

לכל כלי עממי יש רעשים שאינם צלילים: הקשות קלידים ונשיפת מפוח באקורדיון (Shure), נשימה מהאף במפוחית, אצבעות על מיתרים בכלי פריטה. חלק מהם הם חלק מהסגנון. בעבודת מיקס על הקלטה של מוסיקה עממית מזרח אירופית, וייט השאיר רעש קשת כי הוא התאים לנגן, ובמפוחית בפולק ובבלוז משאירים לפעמים נשימות וקולות כחלק מההבעה. בכלי נשיפה עם קלפות, כמו הקלרינט, רעש מכני הוא בעיקר עניין של טכניקת נגינה, ומיקום המיקרופון משפיע עליו מעט; וקומפרסיה כבדה מדגישה אותו (Sound on Sound). הכלל המעשי: החליטו לפני ההקלטה מה שייך לסגנון ומה מפריע, והזיזו מיקרופון לפני שאתם מנסים לנקות בעריכה. ועל הסגנון היהודי המזרח אירופי עצמו: המדריך לנגנים.

במיקס: מקום לכלים העממיים

מאותה עבודת מיקס, וייט מציע: לנקות תדרים נמוכים מיותרים ולהוסיף מעט ברק בגבוהים לכלי פריטה, לא להעמיס איקוולייזר (EQ) על כינור שכבר בהיר, להסתפק בהדהוד קצר שמוסיף חיים, ולהיזהר מהדהוד שגורם להרכב להישמע כאילו ניגן בחדר אחר. קומפרסיה עדינה מאזנת עוצמות ושומרת על האופי.

במפוחית, ב-Sound on Sound מציעים אוטומציה של עוצמה, כי צלילים גבוהים קופצים החוצה ונמוכים נבלעים, ונותנים נקודות פתיחה לאיקוולייזר: מסנן מעביר גבוהים (high-pass) סביב 150 עד 200 הרץ, 200 עד 400 הרץ לחום, 6 עד 8 קילוהרץ להגדרה, וזהירות באזור 2 עד 4 קילוהרץ, שעלול להישמע חד. במנדולינה, קומפרסיה מהירה יכולה לרכך את ההתקפה של המפרט, אבל לפי מייק סניור (Mike Senior) איקוולייזר ישפיע יותר. ואם ההרכב מנגן סביב מיקרופון אחד, כמו בהרכבי בלוגראס, האיזון נעשה בתנועה: ב-Shure מתארים נגנים שמתקרבים למיקרופון לסולו ומתרחקים אחריו.

רשימת בדיקה להקלטת כלי עממי

  • האזינו לכלי בחדר לפני שמציבים מיקרופון.
  • התחילו במרחק דומה לגודל הכלי, והתקרבו רק אם צריך בידוד.
  • אקורדיון: שני מיקרופונים, צד מקלדת וצד מפוח, כל אחד בערוץ נפרד.
  • כלי פריטה: התחילו מהחיבור בין הצוואר לגוף, לא מתוך פתח התהודה.
  • מפוחית: מיקרופון על סטנד, מתחת לגובה האף, לפחות 15 סנטימטרים.
  • השאירו מרווח עוצמה להתקפות חדות.
  • החליטו מראש אילו רעשים שייכים לסגנון.
  • טפלו בחדר לפני שמתרחקים מהכלי.
  • במיקס: הדהוד קצר, איקוולייזר עדין ואוטומציה במקום קומפרסיה כבדה.

מקורות והרחבה

המידע כללי ואינו ייעוץ משפטי, מיסויי או מקצועי. בדקו את המקורות לפני שאתם מסתמכים עליו.

הצטרפות לאיגוד

דילוג לתוכן