מדריך האיגוד

סוגי מיקרופונים: דינמי, קונדנסר וסרט, ודפוסי קליטה

איך כל סוג מיקרופון עובד, מה אומר דפוס הקליטה, מהו אפקט הקרבה ואיך מתאימים מיקרופון למקור.

  • 6 דקות קריאה
  • 18 בנובמבר 2026

כמעט כל שאלה על "איזה מיקרופון לקנות" מתפרקת לשתי שאלות פשוטות יותר: איך המיקרופון הופך צליל לחשמל, ומאיזה כיוון הוא שומע. התשובה הראשונה קובעת את האופי, את הרגישות ואת העמידות. התשובה השנייה קובעת כמה מהחדר, מהמגבר של השכן לבמה או מהמאוורר של המחשב ייכנס להקלטה. המדריך הזה עושה סדר בשתיהן, ומסיים בהתאמה מעשית בין מיקרופון למקור הקול.

שלוש משפחות, עיקרון אחד

בכל מיקרופון יש רכיב דק שזז עם גלי הקול ומתרגם את התנועה למתח חשמלי. ההבדל בין המשפחות הוא איך התרגום הזה קורה, ומזה נגזר כמעט כל השאר.

מיקרופון דינמי (dynamic)

דיאפרגמה מחוברת לסליל שנע בתוך שדה של מגנט. אין צורך במתח חיצוני, והמבנה פשוט וקשוח: Shure מתארת מיקרופונים דינמיים כעמידים לטיפול גס, לחום, ללחות ולרטיבות, ומציינת שמהנדסיה חישבו שדרוש לחץ קול של יותר מ-150 דציבל כדי לעוות SM58 טיפוסי. המחיר על העמידות: רגישות נמוכה יותר ותחום תדרים צר יותר מזה של קונדנסר. רוב הדינמיים הם בעלי דפוס קרדיואידי או צר ממנו.

איפה הם מצטיינים: הופעות, מגברי גיטרה ובס, תוף סנר, בס דראם, טומים, כלי נשיפה ושירה כשהמיקרופון ביד.

מיקרופון קונדנסר (condenser)

דיאפרגמה דקה מאוד יושבת קרוב ללוח טעון חשמלית, ושינוי המרחק ביניהם יוצר את האות. בגלל זה הקונדנסר צריך מתח: מסוללה פנימית או מתח פנטום (phantom power) שמגיע מממשק השמע או משולחן המיקס, בדרך כלל בין 12 ל-48 וולט. הדיאפרגמה הקלה מגיבה לפרטים עדינים ולתדרים גבוהים, ולכן הקונדנסר רגיש יותר, קולט צלילים שקטים עם פחות רעש ומכסה תחום תדרים רחב יותר.

יש שני תתי סוגים שכדאי להכיר. קונדנסר עם דיאפרגמה קטנה (מיקרופון "עיפרון") נחשב ניטרלי יותר. קונדנסר עם דיאפרגמה גדולה צובע יותר את הצליל ונותן תחושה "גדולה מהחיים", ולכן הוא הבחירה הנפוצה לשירה באולפן. מול מקורות רועשים מאוד הקונדנסר לא ייפגע פיזית, אבל הוא עלול לעוות או לקצץ, ואז צריך לשים לב לרמות ולמרחק.

מיקרופון סרט (ribbon)

כאן הרכיב הקולט הוא סרט מתכת דק וגלי. מיקרופוני סרט נחשבים חמים, עם תחתון נעים ואמצע חלק ופחות "אוויר" בגבוה מאשר דינמי, ולכן אוהבים אותם על מגברי גיטרה ועל מקורות שנשמעים חדים מדי. רובם בדפוס שמינייה, כלומר שומעים גם מלפנים וגם מאחור.

הסרט רגיש לרוח ולפיצוצי אוויר: לפי Royer, רוח חזקה עלולה למתוח את הגלים בסרט או לקרוע אותו. מכאן כמה כללי שימוש שכדאי לאמץ:

  • מסנן פופ (pop filter) בכל פעם שמקליטים שירה או מקור קרוב שמייצר משבי אוויר.
  • מיקרופון סרט פסיבי צריך כבלים תקינים, כי חיבור פגום עלול להעביר זרם פנטום לסרט. דגמים אקטיביים צריכים פנטום ואינם נפגעים ממנו.
  • לפני שמחברים או מנתקים מיקרופון סרט דרך פאץ' (patch bay), מכבים את הפנטום בשני הערוצים או מנתקים את המיקרופון.
  • מול מקור רועש, הזזה קלה מחוץ לציר מורידה את העומס על הסרט כמעט בלי לשנות את הצליל.
  • שומרים בקופסה, מכסים בגרב כשהוא על המעמד ולא בשימוש, ומרחיקים משנאים ומנועים שעלולים להשרות זמזום.

דפוס קליטה: לאן המיקרופון מקשיב

דפוס הקליטה (polar pattern) מתאר כמה המיקרופון רגיש לצליל שמגיע מכל כיוון. לפי Sound On Sound יש רק שני דפוסים בסיסיים, כל־כיווני (omni) ושמינייה (figure-8), וכל השאר הם שילובים שלהם. קרדיואיד, למשל, הוא חצי כל־כיווני וחצי שמינייה. חשוב לזכור שהדפוס תלת־ממדי: הדחייה חלה גם מלמעלה ומלמטה, לא רק מהצדדים.

דפוסמה הוא שומענקודת החירשות (null)שימושים נפוצים
כל־כיווניהכול, באותה מידהאיןמיקרופון חדר, הרכבים, כלים אקוסטיים
קרדיואידבעיקר מלפניםמאחורשירה, גיטרה אקוסטית, מגברים, מיקרופונים מעל התופים
סופר־קרדיואידאלומה צרה יותר, עם "אונה" קטנה מאחורבזווית, לא ישר מאחורשירה בהופעה, תופים, מגברים
היפר־קרדיואידאלומה צרה עוד יותרבערך 30 עד 45 מעלות מציר הגבבמות רועשות, בידוד מקסימלי
שמינייהמלפנים ומאחור באותה מידהבצדדיםשני מקורות זה מול זה, סטריאו MS ובלומליין

הדפוס משפיע גם על הצבע. ברוב המיקרופונים הכיווניים האלומה מתרחבת בתדרים הנמוכים, ולכן צליל שמגיע מהצד נשמע עמום יותר. במיקרופון כל־כיווני ובשמינייה האיזון הטונאלי מחוץ לציר נשאר דומה. את זה אפשר לנצל: הטיה קלה של קרדיואיד הצידה מרמקול גיטרה חד מכהה אותו בלי איקוולייזר (EQ).

בהופעה, האונה האחורית של סופר־קרדיואיד והיפר־קרדיואיד משנה את המיקום הנכון של המוניטורים (monitors): הם לא תמיד צריכים לעמוד ישר מאחורי המיקרופון.

אפקט קרבה: הבס שמופיע כשמתקרבים

ככל שמקרבים מקור למיקרופון כיווני, התדרים הנמוכים מתחזקים. האפקט חזק במיוחד בשמינייה, חלש יותר בקרדיואיד, ובמיקרופון כל־כיווני אין אותו בכלל. מכאן שתי מסקנות מעשיות. ראשית, מיקרופוני שירה קרדיואידיים רבים מכוונים מראש עם הנחתה בבס כדי לפצות על עבודה קרובה, ולכן מרחוק הם עלולים להישמע דלים. שנית, לפי Sound On Sound אפשר להציב מיקרופון כל־כיווני קרוב יותר למקור בכ-30 עד 40 אחוז ממה שהייתם מציבים קרדיואיד, ולקבל כמות דומה של רעשי סביבה וצליל טבעי יותר.

אפקט הקרבה הוא גם כלי. מי שרוצה קול שירה חם ואינטימי מתקרב מעט; מי שקיבל גיטרה אקוסטית "בומית" מתרחק מעט. הדבר החשוב הוא לשמור על מרחק קבוע לאורך הטייק (take), כי כל תנועה משנה גם עוצמה וגם צבע.

להשתמש בנקודת החירשות

הצד שהמיקרופון לא שומע חשוב לא פחות מהצד שהוא שומע. מקרדיואיד מפנים את הגב אל מאוורר של מחשב. משמינייה מפנים את הצד אל מקור שלא רוצים: כשמקליטים שירה וגיטרה יחד, אפשר להציב שתי שמיניות כך שהצד החירש של כל אחת פונה למקור השני. שיטה כזו עובדת היטב עם מקור קבוע, ופחות עם מי שזז הרבה מול המיקרופון.

ועוד הסתייגות אחת: דפוס צר לא מבטל את החדר. ההחזרות מגיעות גם מהצדדים, ולכן בחדר חי עדיין צריך בולענים, וילון כבד או מסך, לפחות בתדרים האמצעיים והגבוהים. על הצעדים הראשונים בטיפול בחדר קראו במדריך האקוסטיקה בחדר קטן.

איזה מיקרופון לאיזה מקור

אין כאן חוקים, רק נקודות פתיחה שחוזרות במקורות רבים. שווה לנסות כמה אפשרויות על הקול או הכלי שלכם, כי המיקרופון היקר ביותר הוא לא בהכרח המתאים ביותר.

  • שירה באולפן: קונדנסר עם דיאפרגמה גדולה ודפוס קרדיואידי הוא הבחירה הרווחת. בסגנונות אגרסיביים (רוק, מטאל, ראפ) מיקרופון דינמי עשוי להישמע מבוקר יותר, ומיקרופון סרט יכול לרכך קול חד.
  • גיטרה אקוסטית, פסנתר, כלי קשת, מצילות: קונדנסר, לעיתים קרובות זוג עם דיאפרגמה קטנה.
  • מגבר גיטרה: SM57 הוא נקודת המוצא הקלאסית; לפי Recording הוא מנחית מתחת לכ-200 הרץ ומדגיש את התחום שבין 2 ל-6 קילוהרץ. מיקרופון סרט מוסיף חום, וקונדנסר משמש בעיקר כמיקרופון חדר במרחק.
  • תופים: דינמיים על הבס דראם, הסנר והטומים, קונדנסרים מעל הערכה ובחדר.
  • מקור חזק מאוד: דינמי, או קונדנסר עם מתג הנחתה (pad) ומרחק גדול יותר.

צ'קליסט לפני שמחברים

  • האם המיקרופון צריך פנטום? קונדנסר ומיקרופון סרט אקטיבי כן; מיקרופון סרט פסיבי לא, ואז מכבים פנטום לפני כל חיבור.
  • האם יש לכם מספיק הגברה (gain)? מיקרופוני סרט פסיביים ודינמיים מסוימים צריכים פרה־אמפ חזק. על רמות נכונות לאורך השרשרת קראו במדריך גיין סטייג'ינג.
  • איזה דפוס נבחר, ואל מה מופנית נקודת החירשות?
  • מה המרחק, והאם אפקט הקרבה עוזר או מפריע?
  • האם יש מסנן פופ מול שירה, במיוחד עם קונדנסר וסרט?
  • הקלטתם טייק קצר ושמעתם אותו באוזניות סגורות לפני שמתחילים באמת?

מי שבונה עכשיו פינת הקלטה ימצא את התמונה הרחבה במדריך האולפן הביתי.

מקורות והרחבה

המידע כללי ואינו ייעוץ משפטי, מיסויי או מקצועי. בדקו את המקורות לפני שאתם מסתמכים עליו.

הצטרפות לאיגוד

דילוג לתוכן