מדריך האיגוד

תרשים במה, רשימת ערוצים וריידר: מה שולחים לפני ההופעה

איך בונים את המסמכים שמגיעים למהנדס הסאונד לפניכם, מה ההבדל בין ריידר טכני לריידר אירוח, ומתי שולחים.

  • 7 דקות קריאה
  • 17 בנובמבר 2026

לפני שאתם מגיעים למועדון, המסמכים שלכם כבר שם. מהנדס הסאונד, שאולי לא שמע אתכם מעולם, יבנה לפיהם את השולחן, יציב מיקרופונים וימתח כבלים. אם המסמכים ברורים, בדיקת הסאונד מתחילה מנקודה טובה. אם הם חסרים או ישנים, הדקות הראשונות הולכות על שאלות כמו "כמה קולות יש?" ו"הקלידים בסטריאו?". המדריך עוסק בשלושה מסמכים: תרשים הבמה, רשימת הערוצים והריידר. איך האות עובר מהמיקרופון לקהל מוסבר במדריך סאונד חי למוסיקאים.

שלושה מסמכים, ומה כל אחד עושה

  • תרשים במה (stage plot): מפה במבט מלמעלה. מי עומד איפה, איפה התופים, המגברים והמקלדות, איפה רמקולי המוניטור ואיפה צריך חשמל.
  • רשימת ערוצים (input list): טבלה של כל מקור צליל שנכנס לשולחן המיקס (mixer), ערוץ אחרי ערוץ, ואיך הוא מתחבר: מיקרופון או קופסת DI.
  • ריידר טכני (technical rider): המסמך שעוטף את השניים. מעבר לתרשים ולרשימה הוא מפרט מוניטורים, ציוד במה שהמקום אמור לספק (backline), מעמדים, חשמל, תאורה, זמנים ואנשי קשר.
  • ריידר אירוח (hospitality rider): כל מה שאינו טכני. חדר הלבשה, שתייה ואוכל, מגבות, ובסיבובי הופעות גם לינה והסעות.

יש הרכבים ששולחים קובץ אחד שמכיל הכול. זה בסדר, כל עוד החלק הטכני לא נקבר מתחת לבקשות האירוח. וכלל אחד חוזר אצל כל המהנדסים: התרשים והרשימה חייבים להתאים זה לזה. אם בתרשים יש שלושה מיקרופונים לקולות ובטבלה רק שניים, מישהו יגלה את זה ברגע הכי לא נוח.

תרשים במה: מפה שקוראים במבט אחד

אין צורך בתוכנה מיוחדת. שרטוט ביד, מסמך טקסט או כלי עיצוב חינמי מספיקים, ויש גם שירותים ייעודיים ברשת. העיקר שאפשר להבין את התמונה בכמה שניות, כי בזמן ההקמה אף אחד לא קורא הערות שוליים.

  • כיוון: עמוד אחד לרוחב, הקהל בתחתית הדף, והמילה "קהל" כתובה שם בבירור.
  • ימין ושמאל: בשפת הבמה, "במה ימין" ו"במה שמאל" נקבעים מנקודת המבט של מי שעומד על הבמה ומסתכל אל הקהל, כלומר הפוך ממה שרואה הצופה. כדי למנוע בלבול, כתבו את שני הצדדים על הדף. "קדמת הבמה" היא הצד הקרוב לקהל, ו"ירכתי הבמה" הם הצד האחורי, שם בדרך כלל יושב המתופף.
  • צורות ומקרא: מלבנים ועיגולים פשוטים מספיקים, בתנאי שיש בפינה מקרא קטן שמסביר מה מסמן מה. אל תשתמשו בקיצורים שרק אתם מבינים.
  • תפקיד ושם: ליד כל עמדה כתבו את התפקיד ("שירה ראשית", "בס"), ואם ההרכב קבוע, גם את השם. מהנדס שפונה אליכם בשם עובד מהר יותר.
  • חשמל: סמנו כל נקודה שצריך בה שקע: מקלדות, לוחות אפקטים, מחשב, מערכת אוזניות מוניטור.
  • מוניטורים: ציירו את רמקולי המוניטור מול מי שצריך אותם, וכתבו "אוזניות" ליד מי שעובד עם אוזניות מוניטור (in-ear monitors), כולל אם אתם מביאים מערכת משלכם או צריכים הזנה מהשולחן.

הטעות הנפוצה היא עודף פרטים. דגמים, הגדרות ותיאורים ארוכים שייכים לרשימת הערוצים או להערות מתחת לציור, לא לציור עצמו. יש מהנדסים שממליצים למספר כל מיקרופון בתרשים לפי מספר הערוץ, ויש שמעדיפים להשאיר את המספרים לטבלה כדי שהציור יישאר נקי. שתי הדרכים עובדות, כל עוד המספרים תואמים. על במות גדולות כדאי לציין גם מרחקים בין נגנים, כי הרכב שמתפזר על במה רחבה מאבד קשר עין ושמיעה.

רשימת ערוצים: טבלה שהמהנדס מעתיק לשולחן

הרשימה היא הלב של הריידר: שורה לכל מקור, עם מספר ערוץ, מקור, מיקרופון או DI, סוג מעמד, צורך בהזנת פנטום, והערות. כך היא עשויה להיראות אצל הרכב קטן:

ערוץמקורחיבורמעמדהערות
1תוף בסמיקרופון דינמינמוך
2סנרמיקרופון דינמינמוך עם זרוע
3אוברהדמיקרופון קונדנסרגבוה עם זרועפנטום
4בסDIבלי מגבר
5גיטרהמיקרופון דינמינמוךמגבר במה שמאל
6, 7קלידיםשני DIסטריאו, אפשר מונו אם חסרים ערוצים
8שירה ראשיתמיקרופון שלנובסיס עגולמרכז
9קולותמיקרופון דינמיעם זרועהגיטריסט

כמה כללים שחוזרים אצל מהנדסים:

  • אל תבקשו יותר ערוצים ממה שיש בשולחן של המקום. אם יש שם 16 ערוצים, הרשימה צריכה להיכנס בהם.
  • סמנו מה במונו ומה בסטריאו, ומה אפשר לצמצם אם חסר מקום.
  • סמנו במפורש מה אסור שיגיע לרמקולי הקהל, למשל קליק שנועד רק למתופף. על קליק וטראקים יש מדריך נפרד: קליק וטראקים בהופעה.
  • אם יש לכם העדפה למיקרופון מסוים, כתבו אותה, וזכרו שהמהנדס מכיר את החדר. העדפה שאתם לא מוכנים לוותר עליה פירושה שאתם מביאים את הציוד בעצמכם, וכותבים את זה ברשימה.
  • הבהירו מי מביא כבלים. לעתים קרובות הנגנים מביאים כבלי כלי והמקום מספק כבלי מיקרופון, אבל זה לא מובן מאליו.
  • אל תיעלבו אם המהנדס מסדר את הערוצים אחרת בשולחן שלו. הרשימה שלכם היא מידע, לא הוראת חיווט.

מה עוד נכנס לריידר הטכני, ומה לריידר האירוח

מעבר לתרשים ולרשימה, הריידר הטכני עונה מראש על השאלות שהמקום ישאל בכל מקרה:

  • מוניטורים: כמה רמקולים, כמה מיקסים נפרדים, מי צריך הזנה לאוזניות, ומה כל אחד צריך לשמוע בערך. אם מי ששר לא רוצה ריוורב במוניטור, זה המקום לכתוב.
  • ציוד במה: מגברים, ערכת תופים, מעמדי מקלדת, כיסאות, שולחן קטן ללפטופ. ציינו את גודל הערכה ואם המתופף מביא מצלתיים ודוושה משלו. יש מקומות שיספקו, יש שישכרו בתשלום, ויש שלא.
  • צוות: אם מגיע איתכם מהנדס, כתבו את פרטיו כדי שיתאם ישירות עם האחראי הטכני של המקום.
  • זמנים: כמה זמן אתם צריכים להקמה, לבדיקת קווים ולבדיקת סאונד.
  • רשימת שירים: עוזרת להעריך את אורך ההופעה ולתכנן תאורה. יש מי שמוסיפים ליד כל שיר מילה או שתיים על האווירה, בשביל התאורן.
  • אנשי קשר: מי אחראי טכנית, מי מנהל, ומספר טלפון ליום ההופעה.

בריידר האירוח מבקשים חדר הלבשה, מים, שתייה, ארוחה או סכום קבוע לכל נגן במקומה, ובסיבובים גם חדרים ותחבורה. בקשו את מה שבאמת חשוב לכם, וקחו בחשבון שהרכבים בתחילת דרכם לא תמיד יקבלו הכול. כוח המיקוח גדל עם הקהל. יש מי שמוסיפים בסוף הריידר שורה לחתימה או לראשי תיבות של מי שחותם על ההסכם, כדי שאיש לא יוכל לטעון שלא קרא. על שכר ותנאים בכתב תמצאו עוד במדריך איך משיגים הופעות.

גרסה לבר קטן וגרסה לבמה גדולה

ריידר של פסטיבל שנשלח לבר שכונתי יוצר בעיקר מבוכה. החזיקו לפחות שתי גרסאות:

  • הגרסה הקטנה: עמוד אחד. מיקרופון שירה משלכם, ששומר על צליל קבוע ממקום למקום, רמקול מוניטור אחד או שניים, רשימת ערוצים קצרה ומעט אפקטים. בחלק מהמקומות יש מערכת הגברה (PA) בלי מהנדס, ואולי תפעילו אותה בעצמכם.
  • הגרסה המלאה: מיקרופונים מפורטים עם גיבויים, מיקס מוניטור או אוזניות לכל נגן, כל קופסאות DI, דרישות למערכת ולשולחן, תרשים מפורט ודרישות חשמל למגברים וללוחות האפקטים.

על כל גרסה שימו תאריך ומספר גרסה, ליד פרטי הקשר. מהנדס שמחזיק תרשים משנה שעברה, עם קלידן שכבר עזב, יבנה במה לא נכונה. עדכנו בכל פעם שמישהו זז, שנכנס כלי חדש, שהמתופף מתחיל לשיר, או שההרכב עובר מרמקולי מוניטור לאוזניות.

שליחה מראש ומה עושים עם התשובה

להופעה במועדון, שלחו שבועיים עד ארבעה שבועות מראש. כך יש למקום זמן לסדר את מה שחסר, ולכם זמן למצוא פתרון אחר אם התשובה שלילית. לפסטיבלים ולבמות גדולות, מוקדם יותר.

מקומות רבים עונים במפרט טכני משלהם. השוו אותו לרשימה שלכם שורה אחר שורה: כמה ערוצים בשולחן, כמה DI, אילו מיקרופונים, כמה מיקסי מוניטור. ימים ספורים לפני ההופעה, התקשרו או כתבו למהנדס של המקום כדי לוודא שהגרסה העדכנית אצלו. על העבודה עם המהנדסים ביום עצמו יש מדריך נפרד: לעבוד עם מהנדסי סאונד.

שלחו קובץ PDF עם שם שמסביר את עצמו, למשל שם ההרכב, "תרשים וערוצים" והשנה. החזיקו עותק בטלפון ועותק מודפס בתיק. ואם יש לכם ערכת עיתונות, אפשר לצרף אליה את התרשים: מזמיני הופעות רואים בזה סימן של הרכב מסודר. ראו ערכת עיתונות (EPK).

חמש דקות בחזרה, ורשימת בדיקה לפני שליחה

לפני השליחה הראשונה, הניחו את התרשים על שולחן בחזרה. כל נגן מצביע על העמדה שלו, על השקע שהוא צריך, על הערוצים שלו ועל מה שהוא רוצה לשמוע. אחר כך קראו את רשימת הערוצים בקול, מהערוץ הראשון והלאה. כל היסוס הוא תיקון שעדיף לעשות עכשיו ולא על הבמה.

  • הקהל בתחתית הדף, ושני צדי הבמה כתובים במפורש.
  • מספר המיקרופונים, קופסאות DI ומיקסי המוניטור זהה בתרשים וברשימה.
  • כל נקודת חשמל מסומנת.
  • ליד כל נגן כתוב רמקול מוניטור או אוזניות, ומה הוא חייב לשמוע.
  • קליק, טראקים, החלפות כלים ומיקרופונים משותפים מסומנים.
  • מספר הערוצים לא עולה על מה שיש במקום.
  • יש תאריך, מספר גרסה ומספר טלפון ליום ההופעה.
  • נשלחה הגרסה שמתאימה לגודל המקום.

מקורות והרחבה

המידע כללי ואינו ייעוץ משפטי, מיסויי או מקצועי. בדקו את המקורות לפני שאתם מסתמכים עליו.

הצטרפות לאיגוד

דילוג לתוכן