נגינה בסקשן נשיפה, בביג בנד, בלהקת חתונות, בהרכב פאנק או מאחורי אמן בהופעה, היא מקצוע בפני עצמו. אפשר להיות סולן מצוין ולהישמע לא טוב בסקשן, כי הכישורים שונים: במקום לבלוט, צריך להיעלם לתוך צליל משותף. המדריך מרכז את מה שנגני ליד, מורים ונגנים מנוסים מתארים כעקרונות של סקשן טוב, ומתרגם אותם להרגלים שאפשר להביא לחזרה הבאה. על הצד של הכתיבה לסקשן תמצאו את המדריך לעיבוד לסקשן נשיפה.
הליד קובע, כולם מתאימים
בסקשן יש נקודת ייחוס אחת: נגן הליד (lead), בדרך כלל החצוצרה הראשונה, ובכל תת סקשן גם האלט הראשון והטרומבון הראשון. החצוצרן דני פרטינה (Danny Fratina) מסביר למה: הקול העליון באקורד הוא מה שהאוזן שומעת כמנגינה, וכל נגן קורא אחרת כמה ארוך רבע ומה זה פורטה. בלי נקודת ייחוס, כל אחד מנגן גרסה פרטית של אותו תו. לכן הליד קובע את הדינמיקה, את אורכי התווים ואת הפרייזינג, והשאר מתאימים את עצמם.
כדאי לדעת גם מה הליד אינו. פרטינה מדגיש שסולן שמגיע לתווים גבוהים אינו בהכרח נגן ליד טוב. צ'יפ קרוטס (Chip Crotts) כותב בבלוג של MakeMusic שהליד צריך ללכת לנגן עם הסגנון והפרייזינג הטובים ביותר, לא בהכרח למי שהמנעד שלו הכי גבוה. ג'וש רז'פקה (Josh Rzepka) ב-The Instrumentalist מסכם שהתפקיד העיקרי של החצוצרה הראשונה הוא עקביות: לנגן כל פעם באותה דרך, כדי שהסקשן יוכל לסמוך עליה.
הצליל המשותף: איזון ובלנד
בלנד (blend) טוב נשמע כמו כלי אחד גדול. כמה עקרונות שחוזרים אצל נגנים ומורים שונים:
- אם לא שומעים את הליד, מנגנים חלש יותר. זה הכלל הפשוט ביותר אצל פרטינה, ולא צריך לחכות שמישהו יעיר.
- הקול השני צמוד, אבל לא עוקף. ג'ף ז'פיילה (Jeff Rzepiela), שכותב מכיסא האלט הראשון, מתאר את הכיסא השני כנגן שמגיע עד הליד ולא עובר אותו. חזק מדי, והליד לא יכול לעצב את המשפט. חלש מדי, והסקשן נשמע חלול.
- הקולות הנמוכים צריכים יותר אוויר. נדיה נורדהאוס (Nadje Noordhuis), שכתבה ב-Sound American על החיים בכיסא החצוצרה הרביעית, מסבירה שהקולות הנמוכים צריכים יותר אוויר כדי להתאזן מול הקולות הגבוהים והחודרים. רז'פקה מציע שבאוקטבה, הקול התחתון ינוגן בערך פי שניים חזק מהעליון, כדי לתת לו בסיס.
- ויברטו רק כשהליד מבקש. רז'פקה ממליץ להגביל או לוותר על ויברטו בקולות הפנימיים כדי שהסקשן יתמזג.
- מכוונים לליד. נורדהאוס כותבת שאם הליד מעט גבוה, מנגנים מעט גבוה איתו, ומעלים את הנושא אחר כך בשאלה ולא בהערה. פרטינה מוסיף: לא מכופפים צליל (bend) שהליד לא מכופף.
ארטיקולציה ואורך תווים
רוב הבעיות בסקשן הן לא תווים שגויים, אלא אורכים שונים. המעבד אוון רוג'רס (Evan Rogers) מתאר את ברירות המחדל של פרייזינג בג'אז: רבעים ננגנים בדרך כלל קצרים אם לא סומן אחרת, ושמיניות ננגנות ארוכות, חוץ ממקרים כמו לפני הפסקה. נגני נשיפה מטנגנים כל תו כברירת מחדל, ולגאטו נשמר בעיקר לבלדות ולקטעים מהירים מדי. לפי רוג'רס, אקסנט (accent) הוא סימן ארוך שמוסיף התקפה ומשאיר לתו את מלוא ערכו, ומרקטו (marcato, הסימן שנראה כמו גג קטן) הוא סימן קצר וחד.
הסימנים נותנים כיוון, אבל הסקשן עדיין צריך להחליט יחד. כמה דרכים לעשות את זה מהר:
- לשיר לפני שמנגנים. דין סורנסון (Dean Sorenson) מציע ב-MakeMusic לשיר את הקטע בהברות: "דה" לתו עם התחלה נקייה, ו"דאת" לתו שנחתך בלשון. כשכולם שרים אותו דבר, הנגינה מתיישרת.
- לשמוע את הליד לבד. קרוטס מציע שהלידים ינגנו קטע עם הריתם סקשן בלבד, כדי לוודא שהם מסכימים על הסגנון, ושאר הנגנים יקשיבו.
- אפקטים לפי הליד. לפי רוג'רס, את האורך והסגנון של נפילות (falls) קובע בדרך כלל החצוצרן המוביל. פרטינה מוסיף שנפילות ודואיטים (doits) צריכים להשאיר לליד את החלקיק האחרון של השנייה.
כניסות וסיומים
הסקשן נשמע מקצועי או חובבני בעיקר בשני רגעים: הכניסה והסיום של הצליל. רז'פקה מזכיר שמי שנושם יחד נכנס יחד, ופרטינה כותב שהפרייזינג צריך להינעל על הנשימות של הליד. בפועל: מסתכלים, נושמים עם הליד ונכנסים איתו.
בסיומים (cutoffs), סורנסון מסביר שבג'אז הסיומים הם לרוב חדים ומטונגנים, ושהברה עם "ת" עוצרת את האוויר הכי נקי. החלק הקשה הוא להסכים איפה בדיוק נגמר תו ארוך. תווים כתובים לא תמיד אומרים את זה, והסכמים משתנים בין הרכבים. ההמלצה שלנו: ברגע שהליד או המנהל המוסיקלי קובעים, כתבו בעיפרון בחלק את נקודת הסיום, למשל "עד 3" או "עד 4 וחצי". פרטינה מתאר את החצוצרה השנייה כליד גיבוי שמקדים לשמוע את הסיומים, ושנכנס כשהליד נח בלי לנגן מעליו.
לקרוא את התווים של הסקשן
תווים של סקשן נראים פשוטים, אבל הם חלק מפאזל. כמה הרגלים שעוזרים:
- להכיר את מה שמסביב. רז'פקה ממליץ ללמוד גם את הקולות השכנים, ולחשוב על הקול השלישי כחלק שממלא את האקורד. נורדהאוס מספרת שבמוסיקה עכשווית קווים מלודיים עוברים בין סקשנים, ולכן מקשיבים לכל הלהקה ולא רק לשכנים.
- להתכונן לפני החזרה. נורדהאוס לומדת את החלקים ואת קובץ ה-MIDI מראש, ומתרגלת גם בראש: סופרת לאט, מחלקת לתתי פעמות ומניעה אצבעות בלי לנגן, כדי לחסוך בשפתיים. מעברים קשים מנגנים לאט על הכלי.
- לספור, לא לנחש. בסקשן אין מקום לקירוב. הפסקה ארוכה שנספרה לא נכון היא הטעות הכי בולטת שיש.
- לשמוע הקלטות. קורס הסקשנים של Berklee בנוי סביב האזנה להקלטות, מהפרייזינג של אלינגטון ועד קווי הנשיפה של Tower of Power, Earth, Wind & Fire וסטיבי וונדר. זו דרך טובה ללמוד את הסגנון לפני שמגיעים לחזרה.
על קריאה מהירה בכלל תמצאו עוד במדריך לקריאה ממבט ראשון.
הקשבה לריתם סקשן, וסיבולת
בהרכבי ג'אז ופאנק בדרך כלל אין מנצח. קרוטס כותב שנגני הנשיפה צריכים להקשיב לריתם סקשן, ובעיקר לקשר בין הבס לתופים, כדי לשמור על הזמן. ז'פיילה מזכיר שגם הבריטון חשוב: כשהוא מכפיל את הליד באוקטבה נמוכה הוא נותן לסקשן משקל, וכשהוא לא מתואם הסקשן כולו נשמע גורר.
והפה הוא כלי עבודה. נורדהאוס מתארת כוונון של שסתום הכיוון במהלך ההופעה בגלל עמעמים (mutes), עייפות שבה החצוצרה נוטה לעלות בגובה, ושינויי טמפרטורה. פרטינה מזהיר מנהלים מוסיקליים לא לשחוק את הליד בחזרות ובבדיקות סאונד. אם אתם הליד, בקשו מראש לחסוך בפסקאות הגבוהות בבדיקת הסאונד. על נשימה ובריאות הפה ראו את המדריך לנשימה לנגני נשיפה.
רשימת בדיקה לחזרה הבאה
- ידוע מי הליד בכל קטע, כולל קטעים שבהם הוא נח.
- עיפרון ומחק על הסטנד, וכל החלטה על אורך תו או סיום נרשמת.
- את המעברים הקשים סימנתם ושרתם בהברות לפני שניגנתם אותם.
- הקולות הפנימיים בלי ויברטו, אלא אם סוכם אחרת.
- אתם שומעים את הליד. אם לא, ירדתם בעוצמה.
- הכוונון נבדק מול הליד, ולא רק מול טיונר, אחרי חימום וגם אחרי עמעם.
- נקודת הסיום של כל תו ארוך בסוף משפט או בסוף שיר מסומנת.
- תכננתם מנוחה לשפתיים בין הסטים.
מקורות והרחבה
- What's the Point of Lead Trumpet, Danny Fratina, מאי 2018
- Jazz Ensemble Rehearsal Tip: What to Listen To?, MakeMusic, 31.10.2019
- The Jazz Band That Sings Together Swings Together, MakeMusic, 4.9.2018
- Building a Strong Trumpet Section, The Instrumentalist, מאי 2016
- A Guide to Playing in a Big Band Saxophone Section, Best Saxophone Website Ever, 7.8.2012
- I am the Pinya: Life as a 4th Trumpet, Sound American
- 7 | Articulation, Evan Rogers, 22.5.2020
- Developing the Commercial Brass Section (ILBR-337), Berklee College of Music
המידע כללי ואינו ייעוץ משפטי, מיסויי או מקצועי. בדקו את המקורות לפני שאתם מסתמכים עליו.