כשהמוסיקאי דוד רגב זערור החל להתעניין בילדותו במוסיקה דרך אביו רוני, חובב מוסיקה מושבע ובסיסט, הוא גילה גם כי סבא רבא שלו, המוסיקאי יוסף זערור (1902-1969) שגדל ופעל בעיראק לאורך שנות ה-20, ה-30 וה-40 עד שעלה לישראל בשנת 1951, היה אחד מנגני הקאנון הגדולים בעולם ומנהל תזמורת רשות השידור העיראקית בשנות ה-30 של המאה ה-20.

"אני זוכר אבא שלי נהג לפני השינה להשמיע לי קסטות ביתיות של סבו, יוסף זערור, והייתי נרדם לצלילי התקסימים הקסומים שלו", מספר דוד. "מגיל קטן התחלתי לנגן על מוסיקה: אבי לימד אותי לנגן על גיטרה ובהמשך עברתי לנגן על בס וכילד ניגנתי גם על קרן יער ולמדתי אצל המוסיקאי יעקב קלינג ז"ל. המוסיקה תמיד הייתה חלק ממני: סיימתי מגמת מוסיקה בבית הספר 'בליך' ברמת גן וכן לימודי מוסיקה בקונסרבטוריון ברמת גן".

ואיפה המוסיקה של סבא רבא שלך נכנסה לתמונה?

"תמיד היה לי חלום לנגן את המוסיקה שלו. בילדותי ובנעוריי הייתי מנסה להוציא את הצלילים הללו על הכלים המערביים ותמיד שאפתי ללמוד לנגן גם על קאנון ולנגן את המוסיקה שלו. בעידוד אהובתי ובת זוגי, יוהני פרז, עשיתי זאת ואני מגשים את החלום".

עוד בטרם עבר לנגן על קאנון בהופעות, ניגן רגב-זערור (38) כבסיסט בהרכב שהקים עם זוגתו בשנת 2012 – "לה פלפולה – חגיגה מצרית", שהתמקד בנגינת מוסיקה מהסרטים הערביים ששילבה נגינה וריקוד. בשנת 2016 הוקם ההרכב מחדש תחת השם "לה פלפולה גרוב" והוא נחשב כיום לאחד ההרכבים המסקרנים והמעניינים בסצנת המוסיקה המקומית (ומחוצה לה).

ההרכב המחודש מונה חמישה נגנים: רגב זערור (קאנון, שירה וניהול מוסיקלי), תום מרגלית (עוד ושירה), איציק זגזג (כינור), בן מכלוף (שירה, דרבוקה וריק) ואלן אלייב (כלי הקשה ודוייארה), כשעל הפן הריקודי ועל ההפקה המוסיקלית אמונה יוהני פרז.

עמרי זליג, חבר הוועד המנהל של עילם, הוא נגן גיטרה, בוזוקי, עוד, סיטאר ובגלמה, ונחשב שלא בכדי לאחד המוסיקאים והנגנים הפעילים ביותר בישראל, בייחוד בז'אנר הים-תיכוני. בשנים  האחרונות מנגן קבוע עם אייל גולן, שלומי שבת, דודו אהרון ואיציק קלה, ובימים אלה החל לעבוד גם עם כישרון צעיר, היוצר והזמר עדן מאירי.

מהי ההופעה הראשונה שלך?

"ההופעה הראשונה שלי הייתה בגיל 13 באירוע משפחתי, ובגיל 14 התחלתי לנגן בהופעות באופן 'רשמי' ולהתפרנס מזה. אני זוכר היטב את ההתרגשות של ההופעות הראשונות, כשאין לך באמת אומדן לרמת המקצועיות שלך אז אתה מתרגש, ולאט לאט אתה תופס ביטחון עם הזמן. בהופעות הראשונות ניגנתי במועדונים של מוסיקה יוונית וניגנתי עם הזמר גבי שטרית, שפרץ אז עם הלהיט 'קאזה, קאזה'. כמו כן ניגנתי עם המפיק המוסיקלי תומר עג'ם, שהורינו חברי ילדות ועד היום אני חייב לו הרבה".

מה המוטו שמלווה אותך כנגן?

"מה שמלווה אותנו בעיקר במוסיקה הים תיכונית זה לנגן מתוך רגש. בניגוד למוסיקה קלאסית שאתה לומד בבית ספר ומנגן לפי הספר, פה אתה חייב להכניס אמוציות ורגש, ואני חושב שכשאני שומע את הנפש והנשמה של הזמר – אני מתאים עצמי אליו. מה שמנחה אותי זו חדוות היצירה והאהבה לדבר הזה. נולדתי לזה".

איך אתה רואה את השינוי שחל במוסיקה הים תיכונית לאורך השנים?

"לפני כ-25-30 שנה הייתה תופעה של גל שבו נכנסו תוכנות מחשוב והיו כמה שנים טובות שהיה רק נגן או שניים פעיל בהקלטות ורוב האלבומים נעשו עם כלים אלקטרוניים כמעט בלי נגנים. ושלמה המלך אמר: 'מה שהיה – הוא שיהיה. מה שנעשה – הוא שייעשה'. בהמשך המפה השתנתה ושוב חזר הצורך לנגנים. הגלגל חוזר וזה טוב שיש שינויים כי זה יוצר געגוע. אני לא יודע אם המחשב יחליף את הצורך בנגנים לתמיד כי אני לא נביא – אבל אני בספק אם זה יקרה".

מהי חשיבות איגוד המוסיקאים בעיניך?

"איגוד המוסיקאים זה דבר שהוא לא קיים בכל מדינה, זו פריבילגיה מטורפת לנגנים מקצוענים וזה הדבר הכי מבורך שיכול להיות, ואשרי האיגוד שהוא קיים".

מוסיקאים/ות יקרים/ות,

אחד הדברים המשמעותיים והחשובים לכל מוסיקאי הוא לזכות לכמה שיותר אוזניים ליצירתו, להפיצה במדיות השונות ולעורר עניין תקשורתי.

בעידן הנוכחי ישנן דרכים רבות להפיץ את המוסיקה (ולכך יוקדש מאמר נרחב בנפרד) ברשתות החברתיות, אך כשמוסיקאי עצמי שואף להפיץ את המוסיקה בכלי התקשורת ולעניין את העיתונאי, השדרנית או עורכי התכניות בטלוויזיה במוסיקה, ישנם כמה כללים שצריך לעשות (וגם כמה שלא מומלץ לעשות), להלן עיקרם:

מומלץ לעשות:

1. לפנות, בנחמדות ובלבביות, לאנשי התקשורת בהודעה פרטית בפייסבוק או באינסטגרם, ולבקש את כתובת האימייל שלהם בכדי לשלוח את היצירה + מידע קצר אודותיכם (קומוניקט).

ההמלצה היא לשלוח קישור ליוטיוב או ספוטיפיי, ורק יצירה אחת או שתיים (אלא אם מדובר באלבום). המועד המומלץ לעשות זאת הוא משעות הבוקר ועד שעות הערב המוקדמות.

ברגע שאיש תקשורת עונה לכם למייל או להודעה – אחרי שמאזין ליצירה ששלחתם – תנו לו לשקול היכן לשבץ זאת (במידת האפשר) ואל "תתנ"ו לו הוראות היכן לשבצכם. זה עלול לגרור אנטי מצידו.

2. להכין רשימה של גופי התקשורת הרלוונטיים, לעשות עבודת מחקר קצרה של אופי התכנים המוצגים בכל גוף תקשורת לגופו ולמפות מה שרלוונטי – המיקוד הזה מגדיל את הסיכויים שהמוסיקה שלכם תגיע לאוזניים התקשורתיות הרלוונטיות.

3. כשאתם שולחים הודעות לאנשי תקשורת, היזהרו מ"העתק הדבק", שכן אם תכתבו בטעות לאשת תקשורת בלשון זכר או להיפך זה עלול להצטייר כחוסר רצינות וזלזול.

4. סבלנות – אנשי התקשורת מוצפים בשלל יצירות הנשלחות מדי יום וייתכן וייקח זמן (אפילו שבוע) עד שיספיקו, אולי, להיתקל בהודעתכם.

5. התמדה – אם לא משיבים לכם אחרי ששלחתם יצירה אחת, ייתכנו מספר סיבות (מייל שהתפספס, פחות התחברו ליצירה, שיקול מערכתי אחר) אל תוותרו אלא המשיכו לשלוח את יצירותיכם הבאות בדרכים זהות.

מומלץ לא לעשות:

1. לא לשלוח לאנשי התקשורת הודעות פרטיות בווטסאפ (במידה ואיתרתם מספרם) או SMS וגם לא לחייג. הדרך האידיאלית היא דרך הפייסבוק, האינסטגרם או המייל, שכן אלו פלטפורמות "מקצועיות". חדירה לפרטיות עלולה לגרום לגישה שלילית כלפיכם (גם אם אין בכוונתכם להטריד) ויכולה לפגום בסיכוי יצירתכם להישמע. כמו כן, מומלץ לשלוח על יצירה אחת מייל בפעם אחת. אין צורך לשלוח 3-5 מיילים זהים או סימן שאלה, ואחרי שתקבלו תשובה – מומלץ לא לשלוח (אם לא התבקשתם לכך) עוד חומרים ו"להפציץ" – שכן תוכלו להיתפס כ"חופרים" וזה יכול למתג אתכם ככאלה

2. לא לתייג בפייסבוק את גופי התקשורת על יצירות שלכם – זה יוצר רושם זול.
3. במידה ואינכם נענים, לא ללכת לדרך הקיצון ולעשות שיימינג לאותו גוף תקשורת שלא התייחס ליצירותיכם, שכן הדבר עלול "לשרוף" אתכם ולמנוע סיכוייכם להתנהל בצורה בריאה מול גוף התקשורת בעתיד.
4. לא לשלוח סקיצות לא מוכנות, יצירות ללא מידע אודותיכם ואודות היצירה והודעות ללא הצגת עצמכם בראשית ההודעה.
5. לא לקחת תשובה שלילית באופן אישי ולא להיעלב (גם אם זה קשה) אלא לקבל בהבנה תשובה שלילית כמו תשובה חיובית ולא להכליל תשובה שלילית אחת על שאר גופי התקשורת, שכן מה שמתאים לגוף X יכול לא להתאים לגוף Y ולהיפך.
6. 
   

*הכותב משמש כעיתונאי ומבקר מוסיקה ב"מעריב" ועורך ומגיש מוסיקה ברדיו 103fm וכותב מניסיונו האישי בלבד.

מזה כעשור שפרויקט "ילדי המוסיקה" שייסד ומוביל המוסיקאי רן שמעוני נושא פירות ומחולל שינוי חברתי משמעותי.

הפרויקט, שנוסד בשנת 2012 בהתנדבות על ידי שמעוני, מבכירי המתופפים בארץ שברזומה העשיר שלו ניגן עם מיטב האמנים (בהם אריק איינשטיין, שולי רנד, יהודית רביץ, פורטיסחרוף, ירמי קפלן, דנה ברגר, קרן פלס וחמי רודנר), הוקם במטרה לייצר שוויון הזדמנויות בתחום המוסיקה ולהעביר מסר של ערבות הדדית בחברה הישראלית.

במסגרת הפרויקט, שבסיס האם שלו הוא במרכז הנוער ביפו, לומדים מדי שנה כ-40 תלמידים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות בגילאי 12-18 ממגוון האוכלוסיות בארץ – יהודים, מוסלמים, נוצרים, ילדי עובדים זרים וילדי מהגרים. כיום פועל הפרויקט במסגרת עמותת "מקור" המפעילה מרכזי מוסיקה לנוער במצבי סיכון ברחבי הארץ.

המורים בבית הספר הינם מוסיקאים פעילים בתעשיית המוסיקה, המעבירים לבני הנוער את הידע והניסיון הרבים שלהם בצורה פרקטית ויעילה.

שלמה מזרחי הוא אחד המוסיקאים והגיטריסטים הוותיקים והמוערכים ברוק הישראלי, זה שעבר את המסלול הארוך והמשפשף בתעשייה: הוא החל דרכו בלהקות הקצב הירושלמיות ("השחפים", "הבמה החשמלית"), חדר למיינסטרים כחבר בלהקת "כיף התקווה הטובה", עיבד מוסיקלית שירים לצביקה פיק, גבי שושן ודני בן ישראל, וכבש את הולנד בסערה בסבנטיז עם להקתו "קינג סולומון בנד".

מזרחי, שמקפיד בכל יום להתאמן שעות על גבי שעות בנגינת גיטרה, זכה בקרב חובבי המוסיקה הישראלית והאירופאית לכינוי "ג'ימי הנדריקס הישראלי", והוכיח את כישוריו כמלחין וכמעבד גם בפרויקטים גדולים, דוגמת הלחנת פסקול הסרט "קוקו בן 19" והפקת פרויקט "עבודה עברית" הידוע.

בימים אלה מעלה מזרחי את מופעו החדש "50 שנות רוקנ'רול" עמו הוא חורש את הארץ, כשהוא מבצעאת מיטב שיריו בעיבודים חדשים ומחשמלים, יחד עם הטריו שלו, הכוללת גם את הבסיסט עמוס שפרינגר והמתופף יחיאל ברוור. "בקורונה לא הופעתי למעט פה ושם מופעי חצר", מספר. "אז לאט לאט חזרתי להתניע מנועים ואני מקווה, שלמרות האומיקרון וההדבקות, ההופעות הבאות יתקיימו כסדרן".

לפני כ-20 שנה הצטלם המוסיקאי יאיר דלאל, מנציגי המוסיקה האתנית הבולטים והמשפיעים בישראל ובעולם, לסרט התיעודי המבוסס על יצירתו – "אין לי ג'יפ והגמל שלי מת", שתיעד את מסעו המוסיקלי מהמפרץ הפרסי ועד יפו. באחת הסצנות, כשהוא מגיע לאולפן ה-BBC בירושלים בכדי לקבל פרס הוקרה על פועלו, הוא אומר לצלם: "עזוב אותי מפרס BBC אני רוצה פרס מישראל, מהמדינה שלי".

20 שנה חלפו מאז אותה סצנה שהפכה לנבואה שהגשימה עצמה עם הבשורה על קבלתו של דלאל בן ה-66 פרס מפעל חיים לשימור וטיפוח תרבויות ישראל מטעם משרד התרבות.

"זה כמו מאווי נפש, כשאתה עובד בארץ, בתרבות ובמדינה שלך ורוצה לקבל הכרה מהתרבות שלך וזה הגיע בגדול, ביפה ובצורה מרגשת", אומר דלאל. "אמנם לקח לזה הרבה שנים להגיע אבל זה בסדר, כנראה שזה הזמן שזה צריך היה להגיע. בכלל, רואים שכל הנושא של מוסיקה אתנית תפס גובה אחר ומרחב אחר, זה לא מה שהיה לפני 20 שנה. זה עכשיו בכל מקום".

איך אתה מסביר את זה?

"קודם כל, זה דור שלישי או רביעי שגדל על המוסיקה הזו, אין לדור הזה את העכבות שהיו לבני דורי, הם לא מסתכלים על המוסיקה הזו כמוסיקה גלותית, אלא הם מסתכלים על המוסיקה הזו בשתי עיניים גדולות: מצד אחד כמוסיקה של המרחב שבו אנו חיים, ומצד שני זו מוסיקה שמקשרת אותם לדורות הקודמים. זה נורא חשוב. יש בזה גם עניין של מסורת מזרחית של פיוטים ושל השירה בבתי הכנסת המזרחיים, אז יש חיבור רוחני בהרבה מקומות שעד לפני כמה שנים נותק או לא היה קיים בארץ ולאט לאט הוא התחבר בצורה טבעית לנשמה. זה התחבר גם בגלל שאנחנו עבדנו קשה: שלמה בר, משה חבושה, ישראל בורוכוב ואני – דור שלא וויתר והמשיך לנגן ולהופיע למרות הקשיים".

דלאל, המנגן בעיקר על כינור ועוד, ניצל את תקופת הקורונה גם בשביל לעבוד על אלבומו ה־17, My Old Love,  שיוצא לאחרונה והציג פן פחות מוכר שלו: בלוז, בו הוא גם מעז לשיר.

הידעתם? 25 אחוזים משעות הצפייה ב-YouTube מושקעים בשמיעת מוסיקה, כך חשף לאחרונה מנהל העסקים הראשי של פלטפורמת שיתוף הווידאו שבבעלות גוגל. המשמעות – למעלה מ -250 מיליון שעות צריכת מוסיקה ביום!

◦ מנהל העסקים הראשי של YouTube (וסמנכ"ל התוכן לשעבר בנטפליקס), רוברט קינקל, חשף את האחוז המדהים הזה במהלך כנס האגודה המלכותית לטלוויזיה, שהחל לפני מספר ימים.

◦ לגבי התפלגות שעות הצפייה ביוטיוב, ציין קינקל כי כרבע מזמן הצפייה העולמי של הפלטפורמה ניתן לייחס למוסיקה, כאשר עוד 25 אחוזים נובעים מחברות מדיה והחצי הנותר נובע מתוכן שנוצר על ידי משתמשים.

◦ נתון שעות הצפייה של YouTube במוסיקה משמעותי במיוחד בהתחשב בשכיחותן של פלטפורמות ייעודיות להזרמת מוזיקה כמו Spotify, Apple Music ו- Amazon Music, שלא לדבר על הפופולריות של רדיו אינטרנטי, רדיו מסורתי, פודקאסטים וצורות שונות של בידור שמע.

בנוסף, סביר להניח שחלק ניכר מתוכן היוצרים של YouTube כולל גם הוא מוסיקה ומדיה הקשורה למוסיקה, גם אם עיקר התוכן הזה אינו ממוקד במוסיקה.  

◦ עדויות אחרות מצביעות גם הן על כך שמוסיקה נותרת מרכיב בלתי נפרד מההיצע של הפלטפורמה.  כך למשל, המילה ״שיר" היא עדיין המונח הנפוץ ביותר בחיפוש ב- YouTube.

◦ יתר על כן, הנתון שציין קינקל מספק תובנה מובהקת מבחינת ההודעה של YouTube מוקדם יותר החודש כי פרימיום ומוסיקה משכו 50 מיליון משתמשים בתשלום – לעומת 30 מיליון בנובמבר 2020.

◦ לבסוף, ראוי לזכור כי קצרי YouTube עלו על 15 מיליארד צפיות יומיות ברבעון האחרון, על פי ניתוח הביצועים האחרון של אלפבית.  

◦ במהלך הרבעון השני של שנת 2021 דיווחה YouTube על רווחים בסך למעלה מ-7 מיליארד דולר ממודעות בלבד – עלייה של כ – 3.19 מיליארד דולר בהשוואה לאותה תקופה בשנת 2020.

איגוד המוסיקאים הישראלי ועילם מרכינים ראש לזכרו של הפזמונאי, המשורר, הסופר והסטנדאפיסט יורם טהרלב שהלך לעולמו לאחר מאבק במחלה קשה.

טהרלב ביטא בשיריו וביצירותיו המגוונות את ארץ ישראל היפה במלוא הודה ותפארתה. שיריו ליוו אותנו בעתות מלחמה ונצחון, ברגעי שמחה ועצב, בילדות ובבגרות, ובסגנון הכתיבה הייחודי לו (ומלא ברובו בחוש ההומור המפותח שלו), שנע בין שפה גבוהה לשפה עממית, נגע בלבו של כל ישראלי.

בחרנו לשתף ביצוע נדיר ואינסטרומנטלי של תזמורת רשות השידור בעיבודו ובניצוחו של המוסיקאי מרטין מוסקוביץ' לשיר "עץ האלון". במקור נכתב השיר על ידי יורם טהרלב והולחן על ידי מוני אמריליו עבור פסטיבל הזמר והפזמון 1969, וביצע בפסטיבל הזמר יהורם גאון והגיע עימו למקום השני – "עץ האלון".

בין עצי היער, על גזעו הסב,
כבד ימים וסער עץ אלון ניצב.

הו-א, הו-א, הו-א, למה ומדוע,
נד העצב בעולם.
הו-א, הו-א, הו-א, למה ומדוע,
עצובים שירי כולם.

פעם בשנות אלף דוכיפת זהב,
באה ומזמרת שיר תוגה עליו.
הו-א, הו-א, הו-א…

והעץ קשה עורף את קולה ינצור
ללילות החורף, ללילות הכפור.
הו-א, הו-א, הו-א…

בליל קור ודלף, תן או הלך זר,
פעם בשנות אלף – ישמעוהו שר.

יורם טהרלב (1938-2022)

עילם גאה להכריז על צירופם שני חברי ועד חדשים לעמותה:

חן מצגר-אדר – מפיק מוסיקלי אשר הפיק מוסיקה לסדרות טלוויזיה, אירוויזיון, אלבומים, להקות צבאיות וכיום משמש כמוסיקאי נבחרת רוסיה בהתעמלות.

איתמר מאירי – מפיק מוסיקלי ונגן הפקות שבשני העשורים האחרונים עבד עם מיטב אומני ישראל גם באולפן וגם על הבמות.

מאחלים לכם הצלחה !